:

התחיבותנו כלפי אל-קוראן הנכבד

awkaf-

אל-קוראן הנכבד הוא נסו הגדול של אל-אסלאם במרוצת הזמן. בני האנוש והשדים לא יכולו להביא כמוהו, אללה –ישתבח שמו- אמר: "אמור: אם יצטרפו בני האנוש עם הג'ינים כי יביאו כמו הקוראן הזה, לא יביאו כמוהו, ולו היה זה אל זה עוזר" [סורת אל-אסראא: 88]. ולא זה בלבד, אלא שהם גם לא יכולו להביא עשר סורות דומות לסורותיו, ולא יכולו להביא אפילו סורה אחת, אללה –ישתבח שמו- אמר: "או אומרים: בדהו. אמור: אפוא הביאו עשר סורות כמוהו בדויות, וקראו אל מי אשר תוכלו מבלעדי אללה, אם הייתם צודקים" [סורת הוד: 13]. ואמר –ישתבח שמו: "ואם הייתם בספק במה אשר הורדנו על עבדנו, הביאו סורה דומה לו, וקראו אל עדיכם מבלעדי אללה, אם הייתם צודקים" [סורת אל-בקרה: 23].

אללה –יתעלה- כבר הוריד את הקוראן על לבו של הנביא מוחמד –עליו השלום- כדי להדריך את בני האנוש והשדים אל הדרך הישר, ולהורה את הנבוכים, הרי הוא חוקתם של המוסלמים, מי ידבוק בו יחיה לבו, תזדכך נפשו, יתורבתו מידותו, אללה –ישתבח שמו- אמר: "א.ל.מ. זהו הספר בלי ספק, בו הדרכה לִלְ-מֻתַּקִין, אשר מאמינים בנסתר, ומקימים את אל-צלאה, וממה אשר פרנסנום נותנים צדקה" [סורת אל-בקרה: 1- 3], וגם אמר –יתגדל ויתהלל: "הנה אל-קוראן הזה מדריך אל אשר היא הכי ישרה, ומבשר למאמינים אשר עושים את המעשים הטובים כי להם גמול כביר" [סורת אל-אסראא: 9]. מי שידובק בו יינצל ממדוחים. והוא (אל-קוראן) רוחו של המאמין ואור הדרכתו. אללה –יתעלה- אמר: "וכך גילינו אליך רוח מפקודתנו. לא היית יודע מהו הספר ולא מהי האמונה, ואולם עשינוהו לאור אשר נדריך בו מי אשר נרצה מעובדינו. והנך מדריך אל דרך ישר. דרך אללה אשר לו מה אשר בשמים ומה אשר בארץ. אכן אל אללה ישובו הדברים" [סורת אש-שורא: 52, 53].

וכתוצאה מיופי אורו של אל-קוראן שמעוהו קבוצה מן הג'ינים, ואז האמינו בו והעריצו אותו, ואפוא הדריך אותם אל הדרך הישר, ואחר כך פנו אל בני עמם כדי להתריע אותם. וזה כמו שסיפר אללה –ישתבח שמו- אז אמר לפי אל-קוראן: "ואז הפנינו אליך חבר מן הג'ינים למען יצותתו לקוראן, וכאשר נכחו במחיצתו אמרו: האזינו!. וכאשר הסתיים, פנו אל בני עמם מתריעים. אמרו: הוי בני עמנו, הננו שמענו ספר הורד אחרי "מוסא" מאשר את מה אשר לפניו, מדריך אל האמת ואל דרך ישר. הוי בני עמנו, הענו לקורא אללה והאמינו בו, ימחל לכם מאשמותיכם וירחיקכם מעינוי מכאיב. ומי אשר אינו עונה לקורא אללה, איננו ניצָל בארץ ואין לו מבלעדיו מגנים, אלה בתעייה ברורה" [סורת אל-אחקאף: 29- 32].

לצד סיפורם של הג'ינים עם הקוראן, יש עוד למלאכים סיפור עמו, אז סיפר "אוסייד בן חודייר" כי בעוד שהיה קורא בלילה את סורת "אל-בקרה" באותה זמן שהיתה סוסתו קשורה אצלו, הסתובבה הסוסה. ושתק, ואפוא הפסיקה הסוסה. וקרא, ואפוא הסתובבה הסוסה. ושתק, ואפוא הפסיקה הסוסה. ואחר כך קרא, ואפוא הסתובבה הסוסה. ואחר כך הלך, ומשום שהיה בנו "יחיא" קרוב ממנה, נחרד עליו ממנה, וכשגרר אותו הרים את ראשו כלפי השמים כדי לראות אותה. וכשהשכים סיפר את מה שקרה לנביא –עליו השלום- שאמר לו: "קרא "בן חודייר"! קרא "בן חודייר"!". "בן חודייר" אמר: "הריני נחרדתי ,שליח אללה, על "יחיא" שתרמוס אותו, אז היה קרוב ממנה, ועל כן הרמתי את ראשי והתכוונתי אליו, והרמתי את ראשי כלפי השמים, ואפוא ראיתי כמו סוכה ובתוכה כמו נרות, ואז יצאתי כדי לא אראה אותה. הנביא –עליו השלום- אמר: "הלא תדע מה זה?" אמר: לא. אמר: "אלה המלאכים התקרבו לשמוע את קולך. ואם קראת, היו אפוא משכחמים עד יראו אותם האנשים ולא נסתרים ממנם" [צחיח אל-בוח'ארי]. ככה תהיה השפעתו של אל-קוראן כשנקרא.

הנהו דברי אללה –יתגדל ויתהלל- שלא יסתיימו פלאיו, ואללה –יתעלה- כבר הבטיח לשמור אותו מהשינוי ומההחלפה, אז אמר: "הננו אנחנו הורדנו את הזכר [הקוראן], והננו עליו שומרים" [סורת אל-חיג'ר: 9]. מי ידבר בו, יהיה נאמן. ומי יעשה לפיו, יפוצה. ומי ישפוט בו, יהיה ישר. ומי יקרא אליו, יודרך אל דרך ישר. אללה –יתגדל ויתהלל- עשה אותו לרחמים ולרפואה, אז אמר –ישתבח שמו: "ואנחנו מורידים מן אל-קוראן מה אשר הוא ריפוי ורחמים למאמינים" [סורת אל-אסראא: 82]. "עבד-אללה" –ירצהו אללה- סיפר כי הנביא –עליו השלום- אמר: "הנה הקוראן הזה סעודת אללה, ועל כן תנו מסעודתו עד כמה שתוכלו. הנה הקוראן הזה חבל אללה, והוא האור הברור, הריפוי המועיל, מגן למי שיידבוק בו והצלה למי שינהג במנהגו, כיוון שלא יתעה עד כי יגונה ולא יתעקם עד כי יתוקן. אין סוף לפלאיו ולא יבלה מרוב התשובות. קראוהו משום שאללה יגמול לכם  על קריאת כל אות עשר "חסנאת". אינני אומר כי "א.ל.מ." אות אחת, אלא שהן "א.", "ל." ו"מ." [מוסתדרכ אל-חאכם].

אללה העלה את דרגתו, אז תיאר אותו בתאורים הכי טובים, והעניק לו את השמות הכי גדולים למען יידעו בני האדם את ערכו ואת גודלו, אז תיאר אותו אללה –יתעלה- באומרו: "ספר דויקו איאתו, אחר כך הובהרו מאת חכים ח'ביר" [סורת הוד: 1], ובאומרו: "והנהו ספר יקר, לא תחדור אליו הבטלות מלפניו ולא מאחוריו, הורדה מאת חכים חמיד" [סורת פוצלת: 41, 42]. אלה כמה מהתארים שהעניק אללה לקוראן, ויש תארים נוספים מצביעים על עוצמתו ועל רוממות מצבו וערכו.

הנביא –עליו השלום- כבר מסר לנו על מידותיו הרבות של אל-קוראן הנכבד, וכולן מביאות תועלת על האדם בעולם הזה ובעולם הבא, מהמידות הטובות האלה כדוגמה:

  • היות אנשי אל-קוראן הטובים באנשים, אז סיפר "עות'מאן בן עפאן" –ירצהו אללה- כי הנביא –עליו השלום- אמר: " הטוב באנשים מכם הוא מי שלמד את אל-קוראן ולימד אותו" [צחיח אל-בוח'ארי].
  • רום מעלת הדובק בו, אז סיפר "עבד אללה בן עמר" –ירצהו אללה- כי הנביא –עליו השלום- אמר: "נאמר לדובק בקוראן [ביום אל-קיאמה]: קרא ועלה, וקרא את הקוראן בטעמיו הנכונים כמו שהיית קורא בעולם שהלך, והנה מקומך אצל אל-אייה האחרונה שתקרא [סונן אבי דאוד].
  • זכייה הדובק בו באש-שפאעה, אז אמר "אבו אומאמה אל-באהלי" –ירצהו אללה: שמעתי את הנביא -עליו השלום- אומר: "קראו את אל-קוראן משום שהוא יבוא ביום אל-קיאמה כ-שפיע לאנשיו [צחיח מוסלם].
  • זכיית קוראו בשכר העצום, אז סיפר "עבד אללה בן מסעוד" –ירצהו אללה- כי הנביא –עליו השלום- אמר: "מי שיקרא אות אחת מספר אללה, יישלם כגמולו "חסנה", ו"אל-חסנה" שווה לעשרה כמוה. אינני אומר: "א.ל.מ." אות אחת, אלא ש"א." אות, ו"ל." אות, ו"מ." אות"[סונן את-תרמד'י].
  • שמירת את הבתים השופעים בקריאתו, אז סיפר "אבו הוריירה" –ירצהו אללה- כי הנביא –עליו השלום- אמר: "אל תהפכו את בתיכם לקברים, כיוון שהשטן נרתע מהבית שקרואה בו סורת אל-בקרה [צחיח מוסלם]. אלה ועוד לקוראן מידות טובות לאין ספור, אז נמסר כי "בן סירין" אמר: הבית שהקוראן קרוא בו נכנסים אליו המלאכים, יוצאים ממנו השטנים, מתרחב בתושבים בו ומתרבה ברכתו. והבית שהקוראן אינו קרוא בו נכנסים אליו השטנים, יוצאים ממנו המלאכים,  מיצר בתושבים בו ומתמעטה ברכתו [מוצנף בן אבי שיבּה].

אם נסתכל במצבם של "אצ-צחאבה" הנכבדים –ירציהם אללה- עם אל-קוראן הנכבד, נראה כי לא היו מסתפקים רק בקריאת הקוראן או בהאזנה לו, אלא שקראוהו והתבוננו בו, ועל כן נקשרו נפשותיהם לו, וכתוצאה מזה היו מגשימים אותו בהלכה למעשה, אז היו עושים כמצוותו ונמנעים מאיסוריו, ועל כן לא זכו את מה שזכו מהמידות הטובות ומרום המעלה אלא בגלל עשייתם לפי הקוראן והענותם למצוותו. מרנו "עומר בן אל-ח'טאב" –ירצהו אללה- כבר ידע את "סורת אל-בקרה" על פה במהלך שמונה שנים, והסיבה לא הייתה איטיותו בידיעה על פה, אלא שהייתה שקידתו על המדע יחד עם העבודה. "אבו עבד אר-רחמן אס-סולמי" –ירצהו אללה- אומר: "היינו כשנלמד את העשר מ-איאת אל-קוראן, לא נלמד את העשר שאחריהן עד שנלמד את מותריהן, אסוריהן, מצוותיהן ואיסוריהן" [מוצנף עבד אר-ראזק].

אצ-צחאבה הנכבדים –ירציהם אללה- היו מבינים את איאת אל-קוראן הנכבד ומגשימים אותן בחייהם, ועל כן היו חשים לציית את מצוות אללה –יתגדל ויתהלל- והיו נמנעים מאיסוריו, והדבר הזה כבר הופיע כשהורדו איאת איסור שתיית היין, אז קרא קורא ואמר: "הנה היין כבר נאסר", ואפוא נענו כולם לקוראן, אכן זרק את היין מי שהיה בידו כמה ממנו, ומי שהיה בפיו גמיעת יין פלט אותה, ומי שהיה שומר את היין בכלים שפך אותו עד שהתמלאו בו דרבי אל-מדינה, ואמרו: "חדלנו ריבוננו". עוד כשהוריד אללה את דבריו: "לא תקבלו את החסד עד אשר תוציאו ממה אשר אתם אוהבים. וכל מה אשר אתם מוציאים, הנה אללה בו עלים" [סורת אל עמראן:92], התכוון מרנו "אבו אד-דחדאח" –ירצהו אללה- אל הגן הכי טוב והאהובה לו ביותר, והוציא אותו צדקה. על כן יכולו אצ-צחאבה הנכבדים –ירציהם אללה- ללמוד על פה את ספר אללה, כיוון שלא היה להם סתם מילות, אלא שהיה להם אורח חיים חינוכי, התנהגותי ואמונתי הופיע בהתנהגויותיהם עם חבריהו וגם עם האחרים.

על כן היה המקום שהועיד אללה –יתגדל ויתהלל- לאנשי אל-קוראן המתמסרים לו מן ממקומות המתקדמים והגבוהים ביותר, אז סיפר "אנס בן מאלכ" –ירצהו אללה- כי הנביא –עליו השלום- אמר: "הנה לאללה מקורבים מהאנשים. אמרו: שליח אללה! מי הם? אמר: הם אנשי אל-קוראן, אנשי אללה ומקורביו [סונן בן מאג'ה]. אכן מתייחס קורא אל-קוראן לאללה –יתעלה- וזה כבוד כמה עצום הוא. ובמידת מה שילמוד האדם מן אל-קוראן על פה, יהיה הכבוד והמעלה. ואנשי אל-קוראן רומם אללה את מעלתם בין בני האדם.

חובתנו כלפי הקוראן הנכבד כדלקמן:

  • למידתו ולימודו, והתמדת קריאתו ולמידתו, הכי טוב באנשים מי שלומד את הקוראן הנכבד ומלמד אותו, כמו נמצא בחדית' [הכי טוב בכם מי שלומד את הקוראן ומלמד אותו], הנביא, עליו השלום, ציווה אותנו ללמידתו, כי נמסר על ידי אבו מוסא (ירצהו אללה) כי הנביא (עליו השלום אמר: [למדו את הקוראן, בחיי הוא בורח הרבה מבריחת גמלים ברסן] (צחיח אלבח'ארי). הקוראן הנכבד מרכיב ראשי ממרכיבי האישיות המוסלמית, כי מן הקוראן שואב המוסלמי את הוראות דתו ומידותיו, המוסלמי חייב לחתור ללמידת קריאתו היטב, וזה דבר אינו קשה. אנו מוצאים אנשים שנוטים ללמידת שפות זרות, ושוקדים על כך בשביל השגת מקום בעבודה תניב עליהם רוח גדול, אז כיצד אנשים אלה עצלים בלמידת דברי אללה (יתעלה שמו) באמתלת בקושי קריאתו, נמסר על ידי עאישה (ירציה אללה) כי הנביא (עליו השלום) אמר: "מי שקורא את קוראן והוא בקי בו, נכנס גן עדן בדרגת העליונים, ומי שקורא אותו והוא קשה עליו, יש לו שני שכרים" [סנן אבי דאווד]. אללה (יתעלה שמו וישתבח) הבטיח שייקל את קריאת והבנת ספרו, כי אמר (יתעלה): {אכן הקלנו את הקוראן לקריאה ולמידה, היש מי שמבין ועובד} [אלקמר: 17].
  • עיון באיותיו כאילו מורד מן השמים על הוקרא, חובתנו כלפי הקוראן הנכבד אינה עומדת על קריאה בלבד, יש להבנתו עד נרגיש את עוצמתו, אללה אמר: {האינם מבינים את הקוראן או על לבבותם חותמים} [מוחמד: 24], ואמר הנהדר והנכבד: {האינם מבינים את הקוראן, ולולא היה לא מאת אללה, הרי מוצאים בו שינויים רבים} [אלנסאא: 82], היותר בשכרם מאנשי הקוראן הם מי קוראים בלשונותם ומבינים בשכלותם ולבבותם, אמר יתעלה שמו: {הספר הורדנו אותו אליך מבורך כי יבינו את אייתותיו ויזכירו אותו הנבונים} [צ: 29]. אללה שיבח את מי קרא אייתותיו והוסף לו אימונה בהבנתו, אללה יתעלה אמר: {הרי המאמינם אמת מי שנזכר אללה לבבותם ואם נקראו אייתותיו הוספו באימונה ועל אללה סומכים} [אלאנפאל: 2], אבן עבאס אמר (רצון אללה עליהם): "נבטח אללה למי קרא את הקוראן ועשה במצוותיו, כי לא יאבד בעולם הזה, ולא נצער בעולם הבא, וראייה לכך מאמר אללה יתעלה: ומי מפנה -indeed הזיכרון שלי, הוא יצטרך חיים מלחיצים, נתכנסנו [כלומר, להעלות] אותו ביום עיוור התחייה. "(124) הוא יאמר," האדונים, למה יש לך הרים לי עיוור בזמן שהייתי [פעם] רואה "(125) [אללה] יאמר," כך עשו הסימנים שלנו מגיעים אליך, ושכחת [כלומר, התעלמו] אותם?; וכך יהיה לך יום זה יישכח "(הקוראן, 123-126).

קריאת הנביאים והשליחים לתיקון על רקע אל-קוראן הנכבד

awkaf-

עורך התיקון נחשב מהערכים האסלאמיים שדרבן וקרא להם דתנו אל-אסלאם אל-חניף, משום שהוא מידה נשגבת ואכן נפש בן אדם נוטה אליו ושמחה בו, והוא עורך אנושי ואין מנוס ממנו להשיג את פיתוח התבל, וגם הוא דרישה שרעית מתעניינת בהסרת גורמי השחיתות והמחלוקת ובהשגת ההתקרבות בין בני אדם עד יהיו מצביהם תקינים בכל רחבי החים.

אין ספק כי התיקון הוא המטרה המבוקשת מבני אדם בכל מעשיהם ודיבוריהם. ועבודת בן אדם אינה מתקבלת בלי יישור, ועל כן אין בן אדם להימנע מהיותו ישר בנפשו, בדיבורו ובמעשיו, ואין מנוס מהיותו מתעניין בדאגות בני אדם ומתקן אותם.

המתבונן בקוראן הנכבד יראה כי הוא התעניין בעורך התיקון ודאג לו דאגה רבה, אז נזכרת בו מילת "אל-אצלאח" וגזוריה כ-170 פעמים, והריבוי מזכירת איזה דבר מצביע על עלייתו בחשיבות, רום כבודו וגודל מעלתו. הערך "צלח" (=תיקן) כבר נזכר בקוראן והיו לו משמעויות רבות מצביעות בדרך כלל כי מטרת אל-אסלאם היא תיקון בן אדם באמונתו, התנהגותו, פולחנו, יחסיו וכל רחבי חייו.

אל-קוראן הנכבד כבר קשר במקומות רבים בין האמונה באללה -יתגדל ויתהלל- לבין התיקון, הדבר המצביע כי התיקון נחשב מאותות האמונה באללה -יתגדל ויתהלל, אז אמר אללה –יתעלה: "מי אשר האמין ותיקן, לא פחד עליהם ואינם מצטערים" [סורת אל-אנעאם: 48]. וגם אמר –יתעלה: "ישאלוך על המלקוחִים, אמור: המלקוחִים לאללה ולשליח, על כן היו יראים את אללה ותקנו את עוינותכם וקבלו מרות אללה ושליחו אם התם מאמינים" [סורת אל-אנפאל: 1].

כמו כן קשר אל-קוראן הנכבד בין יראת אללה לבין התיקון, אז אמר אללה –יתעלה: "מי אשר ירא [את אללה] ותיקן, לא פחד עליהם ואינם מצטערים" [סורת אל-אעראף: 35]. זאת ועוד קשר אל-קוראן הנכבד בין החזרה בתשובה לאללה לבין התיקון, אז אמר אללה –יתעלה: "כי אם אשר חזרו בתשובה ותיקנו" [סורת אל-בקרה: 160]. ואמר –יתעלה: "ואם שניהם חזרו בתשובה ותיקנו" [סורת אל-נסאא: 16]. ואמר –יתעלה: ""כי אם אשר חזרו בתשובה אחר כך ותיקנו, הנה אללה ע'פור רחים" [סורת אל-נור: 5]. לכן נחשב התיקון כתוצאה לאמונה באללה –יתגדל ויתהלל, ליראתו ולחזרה בתשובה לו.

אל-קוראן הנכבד כבר חיבב על בני אדם את התיקון משום שאללה גומל למתקנים מהם השכר הכביר, אז אמר –יתעלה: "לא טוב בהרבה מהתלחשותם זולת מי אשר קרא לתת צדקה או לעשות חסד או תיקון בין בני אדם. ומי אשר עושה זאת כדי להפיק רצון אללה, ניתֵּן לו שכר כביר" [סורת אל-נסאא: 114].

המתבונן בידיעות הנביאים והשליחים עם עמיהם, יראה כי כולם נשלחו כדי לתקן את כל מה שהשחיתו אותו בני אדם בארץ, אז היו כל הנביאים קוראים להשיג את תיקון התבל מהשחיתות, מחטאים ומהמחלות שפשו תוכם. כל נביא בא כדי לתקן את השחיתות שהתפשטה בזמנו, אז שלח אללה –יתגדל ויתהלל- אותם אל יצוריו להיות מבשרים ומזהירים, ועשה להם עקידה, שריעה ומידות מתקנות את הנפשות ומטהרות אותן מטומאת הפוליתיאזם, אז אמר אללה –יתעלה: "מעולם לא שלחנו לפניך איזה שליח בלא שגילינו לו כי אין אלוה מבלעדַי ולכן עבדוני" [סורת אל-אנביאא: 25]. קריאתם של אותם הנביאים באתה למען תתקן את מעשהו של בן אדם בעולם הזה כדי להפיק רצון אללה בעולם הבא.

הרי הוא "נוח" –עליו השלום- קרא לעמו למען יתקנו את עצמם דרך דביקתם בדת אללה, והם יוכלו להשיג את זה כשהם יעבדו את אללה, לא יצרפו לו כל שותף ויעזבו את עבודת האלילאם שאין להם יכולת להעביר צרה מעל עובדיה ולא להביא תועלת להם. אללה –יתעלה- אמר: "ואמרו: אל תטישו את אליכם, אל תטישו את ודּ, סואע, יע'ות', יעוק ונסר. והם כבר הִתעו רבים, ואל תוסיף לעוולים בלתי אם תעייה" [סורת נוח: 23, 24]. ואכן חיבב נוח על עמו את התיקון דרך בקשת המחילה מאללה כדי להרבה להם את הפרנסה ויעניק להם את הבנים, אז אמר אללה –יתעלה: "ואמרתי: בקשו מחילה מריבונכם, כי הנה הוא סלחן. אזי ישלח לכם גשמים בשפע, ימציא לכם רכוש ובנים, ייצור לכם גנים וייצור לכם נהרות. מה לכם לא תחלקו לאללה יקר?" [סורת נוח: 10- 13].

והנה הוא נואם הנביאים "שֻעַיְבּ" -עליו השלום- מטפל את השחיתות החלה באל-עקידה ואת מה שבא אחריה מהשחיתות הכלכלית המופיעה בחיי עמו, אז קרא אותם להימנע מההחסרה במשקל כיוון שהיה המוסר הרע הזה פרוץ תוכם. ולכן בא "שֻעַיְבּ" -עליו השלום- כדי לקרוא לתיקון השומר את זכות המוכר ואת זכות הקונה. אז אמר "שֻעַיְבּ" -עליו השלום- כמו שנזכר בקוראן: "הוא אמר: בני עמי! עבדו את אללה, אין לכם אלוה מבלעדיו, ואל תחסירו במידות ובמשקל, הן רואה אני כי אתם בכל טוב, והריני חושש עליכם מעונש יום סוגר. בני עמי! מילאו את המידה ואת המאזניים בשלמות, ואל תחסירו לאנשים מן המגיע להם, ואל תעשו שמות בארץ. ברכת אללה טובה לכם יותר, אם הייתם מאמינים ואינני עליכם שומר" [סורת הוד: 84, 85]. אחר כך גילה להם "שֻעַיְבּ" את מהות העניין בקריאתו היא התיקון, אז אמר לפי הקוראן: "אינני רוצה זולת התיקון ככל יכולתי, והצלחתי אינה קמה אלא באללה עליו סמכתי ואליו אני שב  [סורת הוד: 88]. הקוראן זכר –במקום אחר- כי "שֻעַיְבּ" -עליו השלום- היה נחוש בדעתו לתקן את מה שהשחיתו אותו בני עמו מההחסרה במשקל ובמידות, אז אמר להם –לפי הקוראן: "מילאו את המידה, ואל תהיו מהמחסירים, ושיקלו במאזני צדק, ואל תפחיתו לאנשים מן המגיע להם, ואל תעשו שמות בארץ" [סורת אל-שועראא: 181- 183].

ראוי לשים לב לדברי מרנו "שֻעַיְבּ" -עליו השלום- כשהוא קורא לתיקון ואומר: "והצלחתי אינה קמה אלא באללה עליו סמכתי ואליו אני שב", אז נעיר הערה מדויקת, כיוון שהוא גילה כי נוכחות עורך הנאמנות בתיקון היא המטרה הגדולה שיש להתחשב בה במתקן.

אכן הוא תיקון שלא רוצה המתקן ממנו להשיג מטרות אישיות, ואינו נובע מגורמי הנפש או מנטיותיה או ממאבק אישי. אלא שהוא תיקון מביא תועלת כללית לכל אנשי החברה.

והנה הוא הנביא "צאלח" -עליו השלום- קורא לבני עמו ואומר –לפי הקוראן: "והיו יראים את אללה וצייתו אותי. ואל תענו לפקודת המגזימים, אשר משחיתים בארץ ואינם מתקנים" [סורת אל-שועראא: 150- 152].

והנה "מוסא" –עליו השלום- כשהקים את אחיו "הארון" –עליו השלום- תחתו בקרב בני עמו, ציווה אותו על התיקון ועל חוסר התהלכות בנתיב המשחיתים, אז אמר אללה –יתעלה: "נועדנו עם מוסא שלושים לילות והשלמנו אותם בעשרה, ונשלמה היוועדות ריבונו ארבעים לילות. מוסא אמר לאחיו הארון: מלא את מקומי בקרב בני עמי ותקן ואל תלך בנתיב המשחיתים" [סורת אל-אעראף: 142].

ובסוף בא נביא אל-אסלאם "מוחמד" –עליו השלום- והשלים את קריאתם של הנביאים והשליחים –עליהם השלום- שקדמו לו, אז קרא לתקן את כל רחבי החיים, על המישור הדתי, החברתי, תכלכלי והמדיני. ואם נסתכל בתולדות חייו –עליו השלום- נמצא כי הוא כבר בנה תרבות אסלאמית קשורה בערכים ובמידות, כיוון שביסס את הערכים והמידות האלה בחברה שהיתה מזוהמת בהרבה משחיתות המידות כמו הזנות, הגניבה, ההריגה, הנשך, אכילת ממון בני אדם בלא צדק, אכילת ממון היתום וכדומה מהתועבות ומהמגונים. אלא ששליח אללה –עליו השלום- עמד בפני כל הבעיות האלה והשתמש בתיקון, אז היתה קריאתו –עליו השלום- קריאת חיים ותיקון ליחיד ולחברה. אללה –יתעלה- אמר: "הוי אשר האמינו! היענו לאללה ולשליח בקוראו לכם למה שיחייה אתכם" [סורת אל-אנפאל: 24]. על המישור הדתי באתה קריאתו –עליו השלום- לתקן את הנפש דרך הדת. זאת הקריאה שגילתה כי אין אל מבלעדי אללה, והביאה את ההוכחה ליחוד אללה וגם לאמינות שליחו –עליו השלום. ועל מישור תיקון ההנהגה, קרא –עליו השלום- לאצילות האופי, וגילה כי היא מהות עניין קריאתו, אז סיפר "אל-בייהקי" ב-"סונן אל-בייהקי" כי הנביא –עליו השלום- אמר: "אכן נשלחתי רק להשלים את אצילות האופי".

הנביא –עליו השלום- קרא עוד לערכים ולעיקרונות האנושיים שסומך עליהם תיקון החברה, ובאמצעותם אפשר לשמור על יחידת החברה, על כוחה, על התלכדותה ועל התקשרותה למען תחיה האנושות בשלום ובנועם, בלי ריב, בלי מחלוקת, בלי אלימות ובלי טרור, להפך ממה שקורה בעולם מהאלימות ומההשחתה בארץ דרך ההריגה והחבלה.

מהמידות אלה שהסכימה עליהן כל הדתות השמימיות בגין התיקון: הצדק, והסובלנות, והשלמות  והצודק במאמר ובפועל, וכיבוד ההורים, ואיסור לקיחת כסף היתומים, והתייחס טוב לגרים, והמילה הטובה, כל אלה מפני שהחוק השמימי אחד, לכן אמר נבינו (עליו השלום): (הנביאים הם אחים קרובים, אמהות שלהן שונות ודתם אחידה) (צחיח אלבכארי), יסודי הדתות אולי שונים בעבודות, וטקסיהן לפי טבע הזמן והמקום, אבל המוסר והמידות האנושיים שמהווים יסוד לחיים, אינם שונים באיזו דת. הנביא שלנו אומר (עליו השלום): (הדבר שחוזר מקדם לבני-אדם הוא: אם לא תתבייש, עשה כמיטב לרצונך), לפי זה, איזה דת מהדתות הטילה היתר לקטילת הנפש שאסר אללה בלעדי גזר דין צדק, או הטילה היתר לחוסר כיבוד הורים, או לקיחת כסף היתומים, או אי השלמת דמי העובד?

ואיזו דת התיר את הכזב, או אי הנאמנות, או הבגידה, או השיית רע בתמורה לטובה?

להפך, כל הדתות השמימיות הסכימו והתאספו על הערכים האנושיים הנשגבים האלה,ואיזה אחד עבר עליהם, לא סוטה משורת הדתות, אלא סוטה מתחום האנושיות ורוחק מאנושיותו והטבע התקין שברא אללה את בני אדם עליו.

מפני זה אמר "אבן עבאס" (רצון אללה על שניהם) אודות אומרו (יתעלה ): (אלאנעאם: 151- 153)"אלה הן איאת מוחכמאת לא השתנו באיזה ספר, והן אסורות על בני-אדם כולם, והן אם הספר- כלומר יסודו- מי שמתהלך דרכן נכנס אל אלגנה, ומי שמזניח אותן נכנס אל אלנאר".

לפי זה, איזו קריאה לתיקון שונה לקריאת הנביאים, ורחוקה מדרך הדת, היא בעבודה קריאה לשחיתות בארץ.

הנביא (עליו השלום) נתן המופת במשל לשלימןת ותיקון, במאמר ובפועל, והיה מקריאותיו (עליו השלום) לאללה תביעה לתיקון בכל הדברים, ומזה  אומרו: (אלוהי, תקן לי דתי שהוא יסוד חיי, ותקן לי את עולמי הזה שאני חי בו, ותקן לי עומי הבא שבו תחייתי, ועשה החיים בשבילי סיבה למרבה חסד, והמוות בשבילי מנוחה לי מכל רע) (צחיח מוסלם). היה (עליו השלום) מפייס מריבות בין בני אדם בנפשו, וחותר לו בחיבוב לו והזנחה לאיבה ומחלוקת, מסר "סהל אבן סעד" (ירצהו אללה): כי תושבי קיבאא נלחמו עד הרימו את האבנים זה מנגד זה, ונמסר זה לשליח אללה (עליו השלום), ואמר: (הוה נלך לפייס ביניהם) (מסר אותו אלבכארי בצחיח שלו).

השלימות והתיקון הם אבן היסוד להישרדות החברה והתקדמותה, אנו זקוקים טרם לתיקון הנפש בכל ענפי החיים השונים במדיניות ובחברה ובכלכלה ובמדע. תיקון הנפש הוא תביעה דתית וחובה, בעיקר בימים האלה, שבהם מעט האימונה תוך הנפש, ושחיתות המידות המוסריות, וטישטוש החובות והזכויות, עד נהפך הרבה בני אדם אינם מכבדים לא הגדול ולא החכם והקרובים וההורים ולא למולדת.

מן תופעות התיקון כי יידע הפרט מה שלו ומה שעליו, ולא יזיק בזכויות האחרים, ויידע את התחייבויותיו וימלא אותן בצורה הכי טובה.

אל-אסלאם דת הבנייה והפיתוח

 

awkaf-

הגורמים:

  1. פיתוח התבל דרישה שרעית.
  2. קריאת אל-אסלאם לבנייה ולפיתוח.
  3. דיוק העבודה הוא אמצעי ההתקדמות של האומות והעמים.
  4. סירוב אל-אסלאם לכל תופעות העצלנות.
  5. האזהרה מהחבּלה ומההשחתה בארץ.
  6. הנושא:

אללה –יתעלה- ברא את האדם בישרות היותר טובה, עשה אותו נכבד, רומם אותו על יתר יצוריו והכפיף למרותו את כל מה שביקום, אז אמר–יתעלה: "הננו עשינו את בני אדם נכבדים ונשאנום על פני היבשה והים ופרנסנום במיטב המטעמים ורום גדול רוממנום על רבים ממי אשר בראנו" [סורת אל-אסראא: 70]. ואמר –יתעלה: "הוא אשר יצר לכם את כל אשר בארץ"[סורת אל-בקרה: 29]. עשיית האדם לנכבד והשפעת הטובה עליו הצריכו להקמתו כשולט בארץ, אז אמר אללה -יתעלה: "ואז אמר ריבונך: הנני שם בארץ חליף. אמרו: התשים בה את אשר ישחית בה וישפוך את הדמים, בעוד אנחנו משבחים ומהללים אותך ומפארים את קודשך, אמר: הריני יודע את אשר לא תדעו [סורת אל-בקרה: 30]. אחר כך ציווה ריבוננו על בן האדם כי ימלא מטלה גדולה יחד עם הפולחן؛ הרי היא מטלת פיתוח התבל הזה והפקת מטמוניו ואוצרותיו, אמר –יתעלה: "הוא יצרכם מהאדמה ודרבן אתכם לפתח אותה"[סורת הוד: 61]؛ כלומר: ציווה אתכם כי תפתחו ותשפרו את הארץ ותחפשו את האוצרות שהוטמנו בתוכה ואת תנובותה שהוקצבו בה.

אללה -יתגדל ויתהלל- כבר ציווה את האדם כי ישתדל ויאמץ את האמצעים ולא יתעצל או יתרשל בהישג את המטרה הזאת؛ אז אמר -יתגדל ויתהלל: "הוא אשר עשה את הארץ לכם כנועה. והתהלכו בקצוויהָּ ואכלו מכלכלתו ואליו תחיית המתים" [סורת אל-מולכ: 15].

השתדלות האדם ועבודתו אינן תלויות באיזה זמן. אדרבה חובה על האדם להשתדל עד כלות נשימתו כפי שאמר השליח –עליו השלום- בחדית' שמסר אותו "אנס בן מאלכּ" –ירצהו אללה, אז סיפר כי הנביא -עליו השלום- אמר: "אם חל יום התחייה, והיה מכם מי שמחזיק בשתיל, אם יוכל לשתול אותו לפני שתקום השעה, ישתול" [מסר אותו: אל-אמאם "אל- בוח'ארי" ב-"אל-אדבּ אלמופרד"]. אפילו בימים הקשים מופיע אל-אסלאם כדת מדרבנת לבניית התבל ולפיתוח אותו וקוראה להישג את שניהם משום שהם יסודי החיים ונחשבים מן האמצעים הכי חשובים של התקדמות האומות והחברות.

אל-אסלאם התעניין בבכל האמצעים של פיתוח התבל ובנייתו, וכבר דרבן את המוסלמים לנסוע ברחביו, להתהלך בקצוויו, לחפש את המחיה ביבשה ובים ולהמריץ -בבהירות- על העבודה؛ אלמקדאם -ירצהו אללה- כבר סיפר כי שליח אללה -עליו השלום- אמר: "אף אחד מעולם לא אכל אוכל טוב מאוכלו מעשׂיית ידו, והנה דוויד הנביא -עליו השלום- היה אוכל מעשׂיית ידו [מסר אותו: אל-בוח'ארי]. וזאת אומרת שקריאת "אל-אסלאם" לעבודה –שהיא אמצעי הפיתוח והבנייה- היא ישירה, וזה דבר מועיל לכל העולם.

זאת, ועוד כיבד אל-אסלאם את העבודה הרצינית, הוקיר אותה, העלה את חשיבותה, התיחס אליהּ כאמצעי ההתפתחות וההתקדמות והשית אותה מן הפולחנות. הקוראן הנכבד קרא למען חיפוש המחייה דרך העבודה , אז ציווה אללה -ישתבח שמו- להתפזר בארץ -אחרי תום צלאת אל-ז'ומעה- כדי להתפרנס, הוא אמר: "עם תום הצלאה התפזרו בארץ ובקשו לכם מנדיבות אללה, והרבו לזכור את אללה למען תצליחו" [סורת אל-ז'ומעה: 10]. ואדונינו עראכּ בן מאלכּ -ירצהו אללה- היה בתום צלאת אל-ז'ומעה מתפזר, ועומד ליד שער המסגד לאמור: "אלוהי! הנה אני עניתי לקריאתך, התפללתי והתפזרתי כפי שצווית. אלוהי! כלכלֵני מחסדך, כי אתה הטוב במכלכלים".

יש הרבה מן "איאת אל-קוראן" מדברות על חשיבות העבודה בבניית התבל ובפיתוחו. גם יש "אחאדית'" רבים ב-"אל-סונה" הנביאית הטהורה- מדרבנים על ההשתדלות, ההתאמצות, העבודה והבנייה, אלה "אל-אחאדית" מגנים  את העצלנות ואת ההתרשלות, ומגלים כי העבודה היא האמצעי שצריך עלינו לאמץ אותו כדי להישג את הכבוד ואת אצילות הנפש, אז סיפר אבו הוריירה -ירצהו אללה- כי שליח אללה -עליו השלום- אמר: "טובה לכל אחד מכם לחטוב ולשׂאת על גבו את עצי הסקה, מפשיטת ידו לבקש נדבה, אז יתנו לו, או ימנעו ממנו [מסר אותו: אל-בוח'ארי]. סופיאן אל-ת'וורי –אללה ירחם עליו- היה עובר על פני כמה מהאנשים היושבים ב"אלמסגד אלחראם" ואמר: למה אתם יושבים? אמרו: ומה נעשה?! אמר: בקשו לכם מנדיבות אללה, ואל תהיו נטל על המוסלמים".

"אל-אסלאם אל-חניף" הבהיר כי הטורח למען מחייתו וכדי לבקש פרנסה לילדיו הוא בדרגה כדרגת "אל-שהיד" או כדרגת העומד על המשמר בשביל אללה, כיוון ש"כעב בן עוג'רה" -ירצהו אללה- סיפר כי איש עבר על פני הנביא -עליו השלום, וראו אותו חבריו של הנביא –עליו השלום- ומצאו חן בעיניהם מסבלנותו ומפעלתנות, מני אז אמרו: שליח אללה, הלוא יהיה זה בשביל אללה!! אמר שליח אללה –עליו השלום: "אם היו ילדיו קטנים והיה טורח למען פרנסתם, יהיה מעשהו בשביל אללה. ואם היו הוריו זקנים והיה טורח למען פרנסתם, יהיה מעשהו בשביל אללה. ואם היה טורח כדי לנשוא אישה ולשמור על תומת ערוותו, יהיה מעשהו בשביל אללה, ואם היה טורח למען פרנסת אשתו, יהיה מעשהו בשביל אללה. ואם היה טורח להתפארות ולהרבות רכוש וצאצאים, יהיה מעשהו בשביל "אל-טאע'ות". [מסר אותו: אל-טבראני].

אל- אסלאם לא הסתפק בקריאת המוסלמים לעבוד בשביל בניית התבל ופיתוחו ותו לא, אלא שקריאתו היתה גם לדייק את העבודה ולשכלל אותה כדי להפיק רצון אללה ורחמיו, אז סיפרה עאישה -ירציהָ אללה- כי שליח אללה -עליו השלום- אמר: "אללה -יתגדל ויתהלל- אוהב אם יעבוד אחד מכם עבודה, כי ישכלל אותה" [מסר אותו: אל-טבראני].

דיוק העבודה וההתחשב בה הם כל כך חשובים מבין הערכים והעקרונות שקרא אליהם "אל-אסלאם", אז נחשב דיוק העבודה למטרה ממטרות הדת, וגורם מגורמי התקדמותו של המוסלם. ואם ידייק המוסלמי את עבודתו, יזכה ברצון אללה ויהיה נאמן לו, משום שאללה אינו מתרצה לעבודה אלא אם היתה מיוחדת לו. והעבודה לא תהיה מיוחדת לאללה אלא אם היתה מדוייקת. אללה -יתגדל ויתהלל- כבר יצר ודייק  את כל דבר להפליא ובאופן שאינו ניתן לחיקוי, אז אמר –יתעלה: "זהו מעשה אללה המדייק לעשות כל הדבר, הנה הוא ח'ביר בכל אשר אתם עושים" [סורת אל-נמל: 88]. אללה -ישתבח שמו- ציווה את האדם לעשות טוב, ואסר עליו את ההשחתה, אז אמר -יתעלה: "…ועשו טוב כי אללה אוהב את המיטיבים" [סורת אל-בקרה: 195]. וגם אמר -יתעלה: "… ואל תבקש להשחית את הארץ כי אללה אינו אוהב את המשחיתים" [סורת אל-קצץ: 77].

אל-קוראן הנכבד קרא את האדם -דרך הרבה מן אל-איאת- לדייק את העבודה ולהתמסר  כדי לזכות  ברצון אללה -יתעלה, להשיא עצה נאמנה לבני אדם, לשרת אותם ולשתף פעולה בין האנשים בחברה. אל-קוראן גם הבטיח למי שיעשה ככה את הסכר הכביר ואת השבחים הרבים בעולם הזה ובעולם הבא, וגילה כי מישהו בעוד עוסק בעבודתו יהיה בהשגחת אללה "אל-עלים" בצפונות הלבבות ובחביוניהם, וכי אפילו שמץ ממעשי בני אדם לא נעלמה ממנו, אז רושם הוא -ישתבח שמו- את כל מעשיהם כדי לתת להם את סכרם עליהם ביום שיפגשוהו, אללה –יתעלה- כבר אמר: "לא תעסוק בדבר-מה ולא תקרוא כל דבר קוראן, ולא תעבדו כל עבודה, אלא שהיינו מצפים בכם עושים זאת. [פעוט] ממשקל שמץ אינו נעלם מריבונך לא בארץ ולא בשמיםתת ולא קטן מזה ולא גדול אלא שהוא [נרשם] בספר ברור" [סורת יונוס: 61]. אללה -יתגדל ויתהלל- הוא היחיד שרואה את האדם ומשגיח אותו בעבודתו. הוא רואה אותו במפעלו, בחוותו, בחנותו ובכל תחומי עבודתו, הוא -יתעלה- כבר אמר: "אמור: עשו ואללה יראה את מעשיכם וגם שליחו והמאמינים, ותוחזרו אל יודע הנסתר והנגלה אז יגיד לכם את אשר הייתם עושים[סורת אל-תוובה: 105]. הפרשנים אמרו כי צוו (עשו): יש בו אזהרה ואיום: כי מעשיכם אינם סמויים על פני אללה, ולא שליחו, ולא המאמינים, הזדרזו לפעולות חסד, והקדישו אותן למען אללה -הנעלה והנכבד- ויש בו חיבוב והאצה, כי מי ידע שמעשיו אינם סמויים הן טובים והן רעים, הרי הוא נוטה למעשי חסד, ורחק ממעשי רע, כמו אמר "זוהיר":

ואיזו מידה אצל בן אדם *** חשבה סמויה לאנשים, כי אם גלויה

כמו כן קראה הסונה הנביאית הטהורה למסירות העבודה והבנייה כדי להגיע להכי נעדף וטוב ומיומן, בצד הפולחנות כאל-צלאה שהיא יחס הקשר בין העבד ובוראו, העומד במעמד האימאם הוא הכי שומר לכתב אללה, ובקריאת הקוראן: יקרוא אותו המיומן בו ששיבח אותו השליח -עליו השלום- כי הקורא עם הנכבדים וברי לב, ומצווה האחראי על הלווית המת באומרו: " כשמכין אחד מכם את אחיו לקבורה חייב הוא להטיב קבורתו" [מסר אותו מוסלם]. מסופר על ידי עאצם בן כוליב אלגרמי אמר: מסר לי אבי כוליב כי נכח עם אביו הלוויה נכח אותה שליח אללה [עליו השלום] כשאני עלם משכיל ומבין, והגיע עד קבר אינו ערוך, אמר והיה אומר שליח אללה -עליו השלום-: "הכינו את הקבר הזה" עד חשבו האנשים כי זה מן הסונה, ואמר: "זה אכן אינו מועיל למת או מזיק לו, אבל אללה אוהב מהעובד כי ייטב מעשיו" [מסר אותו אלביהקי].

חייב בן אדם להטיב כל מעשיו, ולהיות ירא אללה משך עבודתו, הרי אללה -ישתבח ויתעלה- לבדו המסתנן בקרב הלבבות ויודע מעשיהם הן קטנות והן גדולות, הן מעטות והן רבות.

בן אדם שאינו מטיב את מעשיו ואינו ירא אללה, הוא אשם כה הוא מוביל לבזבוז כספים ומאמצים. הפוקד הזה המתרשל ואינו מטיב את עבודתו ובו בזמן מקבל שכר שהושג בצורה בלתי חוקית, יש לעם כולו זכות בו ומבקש אותו ביום הדין. בני אדם שלהם תכונות ממעין זה הם סיבת האחראים על עיכוב האומה, אנו מתלוננים נגדם לפני אללה יתעלה, כמו אומר "עומר" -ירצהו אללה-: "אני מתלונן לפני אללה את חוסר אונים של המאמין ובגידת החזק".

האיסלאם התמודד עם כל תופעות הייאוש והעצלנות שאינם מובילים לבנייה ופיתוח, וראה את העצלנות כמידה רעה, אללה הנהדר ונעלה גינה את העצלים בספרו הנכבד והבהיר כי היא ממידות הצבועם ואמר: [ובאים לתפילה רק באי רצון] [אלתובה: 54], העצלנות מידה שלילית חמורה ומחלה הרסנית, משחיתה את האומות והעמים ומובילה לעכב אותם משורת הציביליזציות המתקדמות, וזה מחלה חמורה אם דבקה בבן אדם תעשה אותו כמו אובד את אנושיותו, אמר האימאם אלראג'ב: "מי התעכב והתאבטל נעקר מן האנושיות ומן החיות, ונהפך ליצור ממין המתים" [אלד'ריעה אלא מכארם אלשריעה], לכן הנביא -עליו השלום- מבקש מחסה מעצלנות ורשלנות. מסופר על ידי "אנס בן מאלכ" -ירצהו אללה- אמר: שליח אללה -עליו השלום- היה אומר: "הוי אלוהי, מבקש ממך מחסה נגד חוסר אונים ועצלנות, פחד וזקנות, וקמצנות, ומבקש מחסה מייסורי הקבר ומן צרת החיים והמוות" [מסרו מוסלם]. הנביא -עליו השלום- הניח ביחד בבקשתו את העצלנות וחוסר האונים מפני שהם זוגים כי שניהם מובילים לרשלנות מישום המשימות המבוקשת מן האיש להשגתן.

העצלנות מחלה לבבית ומכשול פסיכולוגי מאכזב, ומחליש הרצון, ומוביל לאדישות, והיא מיקרוב הרסני, ומחלה קוטלת, מעכבת את התקדמות האומות והעמים, ומונעת את היחידים מעבודה רצינית ומאמץ מועיל. האיסלאם גינה את העצלנות והזהיר ממנו כי טמון היעלמות למה אין להתעלם ממנו. גם כן היא גוררת לאדישות במעשים עם תחושה בייאוש או שנאה, חס וחלילה. ועושה בן אדם שונא את הטוב בגלל רפיון רצונו, ועושה אותו מוותר בהתחייבותיו, וזה אוייב ההצלחה, מה שהורס בכל דובק בו, ועלול להפוך בן אדם חולה בו רשלני מבקש עזרה מבני אדם, וחוסר אונים מלקיים התחייבותיו כבן אדם, דבר שמסתנן סכנה לכל בני החברה. האימאם עלי -ירצהו אללה- אמר: "רשלנות מפתח העוני, ודרך עוני וחוסר אונים נולדה זקיקות, ונוצרה הידרדרות, ומי שלא משתדל לא מוצא כלום ובנוסף מוביל לשחיתות", רשלנות אינה מעקרונות האיסלאם ולא ערכו, מפני שהאיסלאם חותר לטוב ופיתוח העולם, אולם עצלים אינם בונים תרבות, אבל עוזרים להרוס כל התרבויות.

מהדברים שהילחם בהם האיסלאם כי אינם מובילים לבנייה ופיתוח העולם, השחתת השטחים וחתירה לכך, השחתת השטחים היא מידת הרעים בבני אדם, לא מתנהג בה שום בן אדם בלעדי צבועים שאמר אללה אודותם: [הם מבקשים למלא את הארץ חמס, ואולם אללה אינו אוהב את החומסים ] [אלמאידה: 64], ואומר -ישתבח הוא-: [ואל מלאו את הארץ חמס] [אלבקרה: 60].

להשחתה צורות מגוונות, הכי חמור הוא תחת כותרת הדת, האומה נדבקה באנשים משחיתים בשטחים תחת כותרת הדת והדת חף מפשעם, הם הורגים ואונסים נשים וכספים תחת כותרת הדת, ואלה גינה אותם אללה -נעלה ונכבד- בספרו "הקוראן", ואמר יתעלה: [יש אשר יקסימך אדם בדיבורו בעולם הזה, בהעידו את אללה כי פיו וליבו שווים, ואולם הוא המר בריבים, בפנותו עורף יחוש לחמוס את הארץ ולהשחית כל יבול ופרי בטן, אללה אינו אוהב חמס, בהיאמר לו: הייה ירא את אללה, יימלא רהב נפשע, מנת חילקו גיהנום, ומה נורא שם היצוע ] [אלבקרה: 204- 206].

השחיתות בכל צורותיה וגווניה הורסת ערכי הבנייה והפיתוח, ומפזרת השליליות ואדישות, וחייב להילחם בשחיתות ומשחיתים, מפני שבו הצלה לחברה כולה, ורשלנות להילחם בה מוביל להדרדרות החברה כולה, כמו מסר אלנעמאן בן בשיר -ירצהם אללה- כי שליח אללה -עליו השלום- אמר: "משל המבצע את מצוות אללה, והעובר עליהן כמשל שתי עדות איתרו מקומם על אונייה והיתה עדה למעלה והאחרת למטה, והזאת שהיתה למטה כששותים מן המים עברו על שהיתה למעלה ואמרו מה יהיה אם עשינו חור במקום שלנו ולא הזקנו מי למעלה, אם האחרת הזניחה אותה ברצונה הכל ספו, ואם האחרת מונעת הראשונה הישרדו כולם" [מסרו אלבוח'ארי], אין מנוס מן ההשתתפות וסולידריות בין המוסלמים, והגשמת האימאן והאחווה האיסלאמית.

נקיית הארץ מן המשחיתים, והבטחת הדרכים והמנגנונים וההגנה עליהם מן מעשי החסד הכי טובה, כי אללה -נעלה ונכבד- מרחיק שחיתות המשחיתים דרך המתקנים, אמר אללה –יתעלה-: [לו היו רק בקרב הדורות משכבר אנשים בעלי שאר רוח אשר היו מונעים את החמס בארץ, ואולם רק מתי מעט היו בין אלה אשר מילטנו ובני העוולה נהו אחר כל אשר פונקו בו והיו חוטאים] [הוד: 116]. המשחית הוא חריץ הריסה לחברה, ואין הצלה לבני אדם בלי למנוע אותו מלהשחית.

האומה האיסלאמית- הודות לאללה- קונה הרבה מחסדי אללה, יש לה השטחים הפוריים, ימות ואגמים גדולים, ויש בה רוב המתכות שהעולם הנוכחי זקוק להן, וקונה את האוצר הכי גדול בעולם מן הנפט, בנוסף לקנייתה נכסים עמוסים מן אנשי שכל עובדים, לכן יש להשקיע נכסיה ואוצרותיה בצורה פוריה, וכי תשקיע את מאמציה בטוב וטובת הכלל, ובמטרה להתקדמות תרבותית ומדעית.

האומה שלנו אומת עבודה לא עצלנות, אומת בנייה לא הריסה או שחיתות, אומת תרבות, ולא היה פעם תכונה מתכונותיה, חייב כל מוסלמי  אוהב את דתו ונאמן לו לחתור למען הגשמת מצוות דתו והעלאת מולדתו.