סכנות הקריאות ההרסניות והצורך להתנגד להן להשגת הבטחון והיציבות

awkaf

ראשית

גורמי הנושא

1- חסד הבטחון והיציבות

2- יציבות המולדת, צורך לגיטימלגיטימי ולאומי

3- מגורמי יציבות המולדת:

א- אהבת האדם למולדתו

ב- להפיץ את הידידות ושתוף פעולה בין בני אדם

ג- להקשיב ולציית את בעלי השררה (השליטים).

4- ההזהרה מהמדוחים (הפרוד והמחלוקת).

5- סכנות הקריאות ההרסניות על הפרט והחברה

6- החובה להתנגד לקריאות אלה

שנית: הנושא

טבעי הוא הדבר שהחסד החשוב ביותר שמשפיע אללה יתעלה, על בן אדם, הוא חסד הבטחון והיציבות, כי בלי חסד זה אין לבן אדם שקט ושלווה, ואינו נהנה בחיים, אפילה שהשתלט על העולם כולו, זאת אומרת, ששמחת העולם ורווחו הם בהשגת הבטחון והיציבות, בא בחדית' הנביא מוחמד עליו השלום, מי שנעשה מכם שלוו בעדתו, בריא הגוף, יש לו פרנסות יומו, כאילו, החיים היו ברשותו". (מוסר אלתרמדי).

הרי חסד הביטחון והיציבות, הוא דרישת הברואים על פני הארץ, אברהם עליו השלום, דרש אותו לבני ביתו ומשפחתו, כש אמר: "אליהי, שית את העיר הזאת מבטחים וכלכל מכל פרי את אלה מיושביה המאמינים באללה וביום האחר" (הפרה 126).

אברהם דרש מאללה, יתעללה, להעניק את מכה בביטחון ופרנסה, הוא קידם את הביטחון על הפרנסה, כי הפרנסה אין לה תועלת אם נשללת ממה הביטחון, בן אדם נהנה בביטחון, ומרגיש במידת החיים.

אללה יתעלה נענה לקריאתו של אברהם, נביאו וחברונו, ועשה ממכה עיר יציבה ברצונו, יתעלה, ועשה ממה מולדת לאסלם, זאת בזכות קריאתו ותפילתו של אברהם (עליו השלום). יתר על כן, אברהם קידם את חסד הביטחון על הפולחן והאחוד, הוא אומר: "אלי, שית את העיר הזאת בטוחה והשב אותי ואת בני מלעבוד את הפסילים" (אברהם: 35).

גם אללה יתעלה, העניק אותם ברווחה בחיים וביטחון במולדתם: אללה יתעלה אמר: "לעבוד את אלהי הבית הזה, אשר זנם מרעב, וישת להם בית אסור בטוח, כי שאומר יתעלה שמו: "האם לא רואים, כי נתנו להם מקדש מבטחים בעת ישודדו בני האדם אשר סביבותם, הבהבל יאמינו ובחסד אלהים יכחשו" (העכביש: 67).

האומות מתקדמות על ידי הביטחון והיציבות, גם בני אדם ניצבים בחייהם ומחייהם, והכלכלה מתגדל ומתקדם, דבר זה, הקוראן הנכבד גילה אותו, בעת שאללה יתעלה שמו העניק את תושבי שבא בחסד הביטחון והיציבות, אללה יתעלה שמו אמר: "ועשינו ביניהם ובין הערים אשר צווינו להן את הברכה ערים צפופות, ונערוך בהן את המסע (לאמור) עברו בהם לילות וימים בטוחים" (שבא: 18).

אין אומה מתקדמת, ואין חברה מתרוממת אלא אם שרר בהן את הביטחון, והיציבות נכללת בין בניהן.

הרי הפרעת הביטחון והיציבות מפיעה על הארץ ובני אדם-על כן הייתה תפילת הפחד שונה מתפילת הביטחון בתיאוריה ודמותה, גם כן עליית הרגל תהייה חובה על בן אדם בתנאי בטחון הדרך, כי אם הייתה הדרך אין בטוחה, אז עליית הרגל אינה חובה על בן אדם, התוצאה מכך, הפולחן אינו מתחייב בצורה תמה אלא בחסד הביטחון והיציבות, ואם שרר הביטחון בקרב אומה וכל בן אדם בה חי בשלווה וביטחון בממונו ובכבודו,אז זוכה החברה בחיים של שלווה ויציבות, אין בהם פחד, אין בהם מהומות, ודאגה, והחברה כמובן זוכה בהתקדמות ורווחה.

תוצאה מכך, יציבות המולדת צורך הלכתי ודרשה לאומית, ומטרה גדולה ביותר ממטרות הדת הנכבד.

גם מגורמי היציבות, על בן אדם לאהוב את מולדתו שחי בה, עם כל חופשיו הגטימיים, ולהרגיש במידת המולדת שגדל על אדמתה, דבר זה הדגיש אותו הנביא מוחמד (עליו השלום) באופן מעשי, כשהגר ממכה אל העיר "מדינה", הרי לימד (עליו השלום) אותנו לאהוב את המולדת, וכיבוד להתייחס אליה, ואהבתו של הנביא מוחמד למולדתו "מכה" והרגשתו במידתה, הן היסוד, למרות קשיחותם של בניה, והתרגש לפירוד אותה לאמור: "באללה, את אדמת אללה הטובה ביותר, ואדמת אללה האהובה עליו (יתעלה) ולולאי הוציאו אותי ממך, מה יצאתי" (מוסנד אחמד ואלתרמדי) ובהגדה לאבן עבאס (רצון אללה עליהם), הוא אמר: אמר שליח אללה (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום): "מה טובתך מארץ, ואהובתי אליך (מכה) ולולאי שבניך הוציאוני ממך, מה גרתי בארץ אחרת" (הגדת אלתרמדי).

כשהגר אל עיר "מדינה" המאורה, והתחיל לבנות את המדינה החדישה, רצה (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) ללמד את חבריו (רצון אללה עליהם) ואת העולם כולו כי אין עשוי לבנות את המולדות אלא האוהבים אותן, ולכן הייתה קריאתו לאללה מה שהגידה עאישה (רצון אללה עליה) שאמרה: הנביא (תפילת אללה וברכתו לשלום) אמר: "הוי אללה חיבב את עיר מדינה עלי כמו שחיבבת עלינו מכה או יותר" (הגדת אלבכרי).

הנביא (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) אינו מבקש את אהבת  המולדת אלא להשיג היציבות והשלווה לכל בניה.

מכאן היה צריך על בן אדם לשמור את מולדתו על ידי אהבתה ולהגן עליה, ולשאת באחריותו וחובותו לגביה, יש מקום נכבד למולדת באסלאם, ויש בהזנחתו סכנה רבה, ולכן הנביא (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) עשה לכבד את האיש ששומר על יציבות מולדתו, ומוכן להקריב את נפשו תמורתה, במקביל, אללה יתעלה אינו מענה אותו, והאש אינו פוגע את עיניו, כי משלמים לאדם כפועלו, אמר אבן עבאס (רצון אללה עליהם): שמעתי את שליח אללה (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) אומר: "עיניים, אין האש פוגעת בהן: עין בוכה מיראת אללה, ועין מבלה את הלילה והיא שומרת בשביל אללה". (הגדת אלתרמדי).

אהבת המולדת, היא מגורמי היציבות היסודיות לשום חברה, כי בן אדם אם אהב את מולדתו, הרגיש את האחריות לשמור על בטחונה ויציבותה, ואינו נענה למי שמשתקד חהחריב את המולדת מטעם המתיימרים, כי בן אדם, אם היה מובטח במולדתו, היתה נפשו יציבה, יצר בעבודתו, וגדלה יצירתו ומתנתו.

מגורמי היציבות, גם, להפיץ את הידידות ושיתוף פעולה בקרב בני אדם. אמר (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום): המאמין למאמין כמו הבניין, קושר זה את זה בחוזקה, והידק את אצבעיו" (מוסכם עליו).

עלינו להתרחק ממחלוקת והסכסוך, כי זה דבר מביא לידי פירוד ואבידה. אללה יתעלה אמר: "ולא תריבו פן תיפלו ברוחכם ואבד נצחונכם ויחלו כי אללה עם המייחלים" (אלאנפאל: 46). האזהרה, האזהרה מהמחלוקת והסכסוך, כי הם רע מביא לידי הפירוד והאבידה, והאזהרה, האזהרה מההשתייכות או להפלג למפלגות, כי הן רע מביא לידי פירוד וגלות בחברות.

יש להתחבר ושיתוף פעולה בין הכל כדי להשיג את יציבות המולדת, זה הוא הדבר שאללה יתעלה, ציווה אותנו, הוא אמר: "שתפו פעולה לעשות את הצדק ויראת אללה, ואל לשתף פעולה לעשות אשמה ואיבה, ויראו את אללה, כי עונש אללה כבד מאוד" (השולחן: 2).

הדבר החשוב ביותר שעוזר להשיג את יציבות המולדת הוא: להאזין ןלציית למושל בדבר שאינו במרידת אללה (יתעלה). אמר אללה יתעלה: "הוי המאמינים, שמעו בקול אללה ובקול השליח וראשי הפקידות מקרבכם וכי תריבו בדבר, והבאתם אותו אל אללה ואל השליח, אם מאמינים אתם באללה וביום האחר, זה טוב יותר והנאה בפתרונות" (הנשים: 59).

בעל השררה הוא צלו של אללה בארץ, כמו שאמר הנביא (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום): "השליט הוא צלו של אללה בארץ, מי כיבד אותו, אללה מכבד אותו, ומי לעג לו, אללה לועג לו" (מגיד אותו אלטבראני ואלביהקי). ואמר (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום): מי שכיבד את שלטון אללה בעולם הזה, אללה מכבדו ביום המקומה, ומי שהעליב את שלטון אללה בעולם הזה, מעליב אללה אותו ביום המקומה" (מגיד אותו אחמד).

ציותו של השליט היא מציותו של אללה, ואינטרס המולדת הוא אמונה מאמין בה המוסלם לריבונו, אם הוא ציווה במצווה או אסר דבר מה, הייתה חובה לציותו, אם לא הייתה במרידה לאללה יתעלה, מאת אבי הרירה (ירצהו השם) אמר, שמעתי שליח אללה (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) אומר: "מי ציית אותי, כבר ציית את אללה, ומי שמרד בי, הרי מורד באללה, ומי שמציית את המושל כבר ציית אותי, ומי שמורד במושל, הרי מרד בי, כי אם אלאמאם מגן לוחם מאחוריו וחסות בו, אם הוא ציווה ביראת אללה, וצדק, הרי יש לו בזה תגמול, ואם אמר בדבר אחר, הרי עליו ממנו" (מגיד אותו אלבכארי).

ציוות בעל השררה- בדבר אינו במרידה נגד אללה- יש בה תיקון הדת והעולה הזה, ומרידתו, יש בה תיקון הדת והעולה הזה, ומרידתו, יש בה השחתתם.

-פירוש "גנה-מגן": מסך וצעיף נגד הרעות והמדוחים.

לכן, על בן אדם להשמיע ולציית את בעל השררה, ואל לצאת מקרב חבורת המוסלמים ולהביא לידי פירוד חבילתם, אבו הרירה (ירצהו השם) אמר, הנביא (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) אמר: "מי יצא מהציות, ופירד את החבורה ומת, מת מיתת הג/אהליה (התקופה שלפני האסלאם), ומי נלחם תחת דגל האדיקות העוורת, כועס לקבוצה, או קורא לקבוצה, או מנצח לקבוצה, ומת בעתו, אז היא מיתת הג'אהליה, ומי יצא נגד אומתי, להכות את צדיקיה ומורדיה, ואינו מתחשב למאמינים בה, ואינו מקיים את הבטחה לכל בן ברית, הרי אינו ממנו ואינו מקיים את הבטחה לכל בן ברית, הרי אינו ממנו ואינו ממנו" (הגידוה מוסלם).

אולי הסיבה לצורך השמיעה והציות לבעלי השררה, כי התוצאות מאי ציותם ומשחיתות, נעשו כפולות ומכופלות אם קרתה המרידה בהם, מצד אחר, יש לעצה ולתיקון, דרכים ושיטות של שלום ודימוקרטיה רבות, כדי ללכד את שורות האומה, ולמנוע את הפירוד והפילוג, ומה שהיה תוצאה מכך, מרצח, שפיכת דמים, חילול כבודים, תוקפנות על האסורים, השמת הערים, אבידת הכספים, ופירוד החבילות, דבר זה גלוי לכל והוא תוצאה לארנכיה, שאי ציות ושמיעה לכמה מבעלי השררה הן הסיבה לה.

מהדברים החשובים ביותר, שמאיימים את יציבות המולדת הם: להצת את המדוחים שמביאים לידי חסול החסדים, ולקרות את הענשים, ולנתק את הקשרים בין העמים והאומות, ומביאים גם לידי הפצת הנבלות, וגירוש את המידות הטובות, ולהפיץ את האיבה והשנאה, ולחסל את הידידות והאחווה, וצריך לומר שהמרד והמהומה הם אש אוכלת את היבשה והירוק, ומפרדת בין בן אדם ואחיו, ובינו לבין אמו ובנו, וחברתו ובניו, ומביאה להתרחק מציות ריבון בני אדם, מי הבעיר אותה, הוא ארור, ומפיץ אותה הוא מתפתה, היא משחיתה את הדברים ומביאה לתוצאות רעות, הרוצח והנרצח, האש גורלם, מה רבת רעתם.

לכן היה האסלאם שוקד בחוזקה על ההגנה נגד המדוחים ולהתערב בהם, והנביא הנכבד (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) לימד אותנו בהוראות מגנות כשנתקלים במדוחים ופתויים, ולימד את המוסלם כיצד להתנהג בהם ולעמוד בפניהם, אודות "עבד אללה בן עמרו בן אלעאץ" (רצון אללה עליהם) כי שליח אללה (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) אמר: כיצד ברם ובזמן- או עומד זמן לבוא- בו בני אדם עוברים בכברה, שמשארת בלבד את פסולת האנשים, שאינם יודעים הבטחותםפקדונותם, והתחלקו, והיו ככה" וסיבך את אמצצעותיו, אמרו: וכיצד אנחנו עושים, שליח אללה? אמר: עליכם לקחת מה אתם יודעים, ולעזוב מה אינכם יודעים, עליכם לפנות אל הדבר המיוחד שלכם, ותעזבו את דבר הכלל" (הגדת אבו דאוד), ומאמרו: (כיצד בנו) פירושו: במה מצווה אותנו בעת זו? אמר: לקחת מה אתם יודעים: פירושו: מה אתם יודעים שהוא צדק, ועוזבים מה אינכם יודעים: זאת אומרת: שאתם מכחישים שהוא צדק (עזרת אללה) ו(פסולת) היא הדבר שאין בו טוב, והגרוע בכל דבר.

אללה אללה באיחוד והשמירה על המולדת, להיזהר ולהיזהר מהמדוחים, הגלויים והנסתרים.

ריבוננו (יתעלה שמו) מזהיר אותנו בספרו הנכבד בהרבה מקומות, מהם מה שאללה הגיד בהם כי המדוחים והפתויים אם התקרו, אז אינם מבדילים בין תומך לבין מתנגד, אמר יתעלה שמו: "והשמרו מ(רוח) מרד (מהסתה) לא יגע בלתי אם אל הפושעים בכם לבדם ודעו כי מוסר אללה כבד מאוד" (אלאנפאל: 25), גם הנביא (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) מזהיר אותנו הרבה. אודות חזיפה (ירצהו השם) אמר: שמעתי שליח אללה אומר: "ההסתות מגישים על הלבבות כמו מחצלת: קש קש, איזה לב ספג אותה, זאת אומרת: הסכים בה והגיע לה- שירטט בה הריץ שחור, ואיזה לב הכחיש אותה, שירטט בה הריץ לבן עד שתהייה על שתי פנים, לכן כמו אבן חלקה- ואינה פוגעת בו כל עוד השמיים והארץ (נשארים), והאחר שחור מאפיר, והוא שצבעו בין השחורה והאפורה, כצבע בת-יענה – כמו הכוס הנטוי, זאת אומרת נטוי מיושר- אינו יודע את טובה, ואינו מכחיש מגונה אלא מה שנחדר לתוך רוחו" (הגדת מוסלם).

אודות אבי הרירה (ירצהו השם), אמר, אמר שליח אללה (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום): תהיינה הסתות יש בהן היושב, טוב מהעומד, והעומד טוב מההולך, וההולך בהן טוב מהרץ, מי נספג בהן סופגות אותו, ומי שמצא בהן טוב מקלט, יהיה לו מגן" (מסכימים עליו).

חובה על המאמין המשכיל להתרחק צהפתויים ומה שעורר אותם, ולהתייחס להם בזהירות, אודות אנס בן מאלכ (ירצהו השם) לאלאנסאר (תומכי הנביא מוחמד, המוסלמים בעיר מדינה): אתם נתקלים אחרי במסוגלים אז עליכם בסבלנות עד שפוגשים אותי, וגורלכם: הברכה (הגן) "(הגדת אלבכארי) והמסוגלים, מן הסגולה, זאת אומרת מסוגל עליכם בעניינו העולם הזה, ומעדיף זולתכם עליכם, ואינו נותן לכם חלק בדבר.

ההתרקחות מהפתויים ולהיזהר מלפול בהם, היא טבעו של המוסלם שאוהב את הגאולה לעצמו בעולם הזה ובעולם הבא, ולכן הנביא (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) משכח את מי שמזהיר לעצמו שמתרחק מלהתערב בפיתויים- שבני אדם נופלים בהם- בכל מיטבו.

השלמות מפתוי המרד, תהיה לנהוג מצוות אללה יתעלה ומצוות נביאו (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) וללכת בעקבות החבורה וציות בעלי השררה בעשיית הטוב, ובאינטרס המולדת, לכן, אללה יתעלה, מזהיר את כל מי עובר זאת, הזהרה מלהתערב בפתוי המרד בעולם הזה, ומה שממתין אותו בעולם הבא, מענוי כבד-אללה יתעלה אומר: "ונשמרו אלה אשר ימרו פקודתו, פן יגיע אליהם (רוח) מרד, או פן יפגעם עונש דאבה" (האור: 63).

צריך לשתוף פעולה מהכל למען התקדמות את המולדת המבורכת הזאת, ולעבוד להתנשאותה במאמץ וחריצות, ולשמור את נכסיה, ולהתנהג לפי מוסריה ומידותיה, ספריה וחוקיה, עד שלפתח את עצמותנו, ולשמור על ביטחוננו ויציבותינו, כי האזרח הישר, הוא שבונה את מולדתו, ועובד למען יציבותה ושומר אותה, ואינו הולך בעקבות בעלי הפנייה והאינטרס העצמי, והקריאות הנהרסות המשחיתות, ואחרי שעובדים מאחוריה להחריב את המולדת ולהפיץ את האנרכיה, אללה יתעלה אומר: "והחזיקו במעוז (בחבל) אללה (כולכם) יחדו ולא תפרדו, וזכרו חסד אללה אשר נטה לכם בהיותכם אוייבים ויאחד לבותיכם ותהיו אחים בחסדו. ותהיו על עברי פי פחת גיהנם ויצל אתכם ממנה. ככה יבאר אללה לכם אותותיו, למען תאושרו בדרך" (בית עמרן: 99- 103).

פתויי המרד הגדולים ביותר שמאיימים את ביטחון ויציבות החברה הם: הקריאות הנהרסות שיוצאות מחולי הלבבות וחלשי האמונה, שאינם מאמינים במולדתם, בעלי הדעת הקיצונית, שעושים לפרק את החברה ולזעזע את ביטחונה, להרוס את בניינה, ולקרוע את גזריה, ולהתנהג בשיטותם ומזימותם הרעות, שאין להן מטרה אלא להפיל את המדינה ולהשפיל מיציבותה, הדבר החמור ביותר שמאיים את המדינה ומביא לידי הפירוק והסכסוך הוא השימוש החטא לדת ולהאמיר בה, הן בסמלים הריקים והן בנאומים הנמלצים, והן בוויכוחים הבלתי פורים, שאינם מגישים תוצאה ואינם מגיעים למטרה.

במינו, נתגלו קריאות נהרסות וקולות יוצאות דופן, שקוראות, בלי בושה, להשחית בארץ, לשפיכת דמים, ולפחד את הנאמנים, ולהפיץ את מעשי התועבה, וריבוננן יתעלה שמו אומר בספרו הנכבד: "אכן אלה האוהבים אשר ידובר בקהל נבלה במאמינים, להם עונש דאבה בעולם הזה ובעולם הבא, ואללה יודע ואתם לא תדעו" (האור: 19).

הקריאות הנהרסות האלה שעושים בעליהם להחריב את החברה ולהפיץ את האנרכיה, ולאבד את יראת כבוד החוק שמהווים את סכנה גדולה על הביטחון הלאומי של המולדות, ונחשבים הדלק החשוב והגדול ביותר לקיצוניות ולטירוריזם, ונותנים אמתלה לתאר את החברה בדברים בטלים, קריאות אלה שנושאים אותן, הרי מביאות לפתויי מרד גדולים שסוערים בארץ, בבני אדם, מרצח, השמדה וחרבון, ולהעריד את ביטחון האזרח והחברה.

יש לנו במה שקורה סביבנו במדינות שנופלות במרד ובאנרכיה, מופת ולקח, דתנו האסלאמית קוראת אל כל ביטחון, שלווה, יציבות, ולקיא מקרבה את התוקפנות והטירוריזם.