מתופעות כיבוד השליח (עליו הלשלום)

awkaf

גורמי יסוד

1-הכיבוד בתחילת הבריאה

2-הכיבוד לפי מולדתו

3-הכיבוד על ידי התארים הכבודים והטובים ביותר

4-לשוחח עמו בשמו (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום), מלווה בתפארת הנבואה וכיבוד השליחות

5-חובת אהבתו וציותו (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום)

6-הכיבוד בהיותו שליח אללה יתעלה להגן עליו

7-הכללת שליחותו (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום).

8-להיות שליחותו (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) רחמיים לעולמים.

הנושא

אללה יתעלה שמו, כיבד את נביאו מוחמד (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום), בכיבוד, אינו מכבד שום אחד מבני אדם, מאז התחלת הבריאה, ולפי מולדתו (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום), ובחיו ולאחרי מותו (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום).

ראשית: כיבוד של אללה יתעלה לשליחו (עליו השלום) בהתחלת הבריאה: העלה אללה (יתעלה שמו) את זכרונו את הראשונים והאחרונים, כי כל נביא-אללה שלח אותו לפניו (עליו השלום) אלא האטיל אללה (יתעלה שמו) את הברית וההתחייבות אם היה בחיים בזמנו של שליח אללה (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) חובה עליו להאמין בו, ולעזור אותו. אמר אללה (יתעלה שמו): "ובהעביר אללה את הנביאים בברית (לאמר): הנה זה הספר והחכמה אשר נתתי לכם, אחרי כן יבוא אליכם שליח לקיים את (הספר) אשר אתכם והאמנתם בו ועזרתם אותו. ויאמר (אללה): הקבלתם עליכם ותעברו בבריתי על הדבר הזה, ויאמרו: קבלנו עלינו, ויאמרו: אם כן העידו, ואנכי אתכם מן העדים" (בית-עמראן: 81).

 אללה (יתעלה שמו) הוסיף לברית זו את הכיבוד והתפארת כי אללה (יתעלה שמו) העיד עם נביאיו עליה.

גם אללה (יתעלה שמו) בישר בו (עליו השלום) את הנביאים הקודמים, בא בחדית' הנכבד, מאת "אלערבאץ' בן סאריה אלסלמי, אמר: שמעתי את שליח אללה (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) אומר: אני קריאתו של אבי אברהם, ובשורתו של ישו לאומתו, וחזונה של אמי, שראתה כי ממנה יצא אור, האיר את ארמוני לבנון וסוריה" (מסנד אחמד), כי קריאתו של אדוננו אברהם (עליו השלום) באה במאמרו של אללה (יתעלה שמו): "אלוהינו הקם בתוכם שליח מקרבם אשר יקרא לפניהם אותותיך ולמדם את הספר והחכמה וטיהרם כי אתה העזוז והחכם" (הפרה: 129), ובשורתו של ישו באה במאמרו של אללה (יתעלה שמו): "ו(זכור) במאור ישו בן מרים: הוי בני ישראל, הנה אנכי שליח אללה אליכם לקיים את אשר לפני מן התורה ולבשר בוא שליח אחרי אחמד שמו וכאשר בא אליהם במופתים אמרו: אלה כשפים גלויים" (השורה: 6).

בדבר כיבודו של אללה יתעלה לשליחו (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) לפני מולדתו, חוזר לדיבורה של "אמנה בנת והב" בעת הריונה בשליח, ובעת שקוראת לו שם מוחמד, שומעת מי אומר לה: את הורה באדון האומה הזו, אם נפל על האדמה, אמרי: שומרת אותו באללה היחיד מרעת כל מקנא, אחרי כן קראי אותו בשם מוחמד, הרי שמו בתורה "אחמד", משבח אותו קהל השמיים וקהל הארץ ושמו באנגליון "אחמד", משבח אותו קהל השמיים וקהל הארץ, ושמו בקוראן, "מוחמד", קראי בו" (שעב אלאימן של אלביהקי).

גם כן יחוסו: כי הוא (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) האציל ביותר מצד יחוסו, ובא בדבר זה מאמרו של אללה יתעלה: "והתהפך בתוך המשתחווים" (המשוררים: 219).

אבן עבאס אמר: זאת אומרת גזעי האבות, אדם, נוח, ואברהם, עד שהוציא אותו לנביא" (פירוש אבן כת'יר), הרי הוא הנכבד ביותר בין בני אדם ביחוס, והנדיב ביותר מבין בתי עב, אללה יתעלה שמר אותו משכיבת זימה של הגאהיליה, והוביל אותו מזרעים טהורים אל רחמיים טהורים, דור אחרי דור, בחר מצאצאי ישמעאל: תלי (אשפת חצים) ומן תלי: קריש, ומן קריש: בית האשם, הרי הוא (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) נבחר, מן נבחר, מן נבחר.

מאת "ואללה בן אלסקע" (ירצהו השם) שהוא אמר: שמעתי את שליח אללה (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) אומר: הרי אללה (יתעלה שמו) בחר בתלי מצאצאי ישמעאל ובחר בקריש מתלי, ובחר מקריש בבית האשם ובחר בי מבית האשם" (הגדת מוסלם).

בדבר כיבודו של אללה (יתעלה שמו), לשליחו (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) בחייו, הרי העלה את זכרונו בחיים ובעולם הבא, הרי שם אללה יתעלה, נזכר אלא ונזכר עמו שליח אללה, והתאמת אללה (יתעלה שמו) במאמרו:"ונגדל לך את שמך" (האם לא הרחבנו: 5) מאת "אבי סעיד" (ירצהו השם) הוא אמר: בא אצלי גבראל, והוא אמר: ריבונו וריבונך אומר: כיצד הגדלתי את שמך? אמר: אללה (יתעלה שמו) יודע, אמר: אם נזכרת, נזכרתי עמך" (קבוץ התוספות של אלהיתמי).

אללה יתעלה חיבר את שמו בשם הנביא בדברים רבים, האסלאם של שום בן אדם אינו מתקבל עד שמעיד לו (עליו השלום) בשליחותו אחרי שמעיד לריבונו באיחוד.

חסאן בן תאבת (ירצהו השם) אמר:

וחיבר אללה את שם הנביא לשמו

אם אמר הקורא בחמש התפילות: אני מעיד

וגזר לו משמו כדי לכבד אותו

כי בעל הכיסא משובח, וזה משבח.

הנביא (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) נזכר, בזכרו של ריבונו בשתי העדות, ובקריאות ובהודעת התפילה, ובנאומים, ובקוראן הנכבד, הרי אללה יתעלה שמו, כבר חיבר את ציותו בציות הנביא, כיוון שאמר (יתעלה שמו): "מי ישמע בקול השליח, שמע בקול אללה, ומי יפנה עורף, הנה שלחנוך לשומר עליהם" (הנשים: 80).

אבן עבאס (ירצהו השם) היה אומר: שלוש אותות הורידו מחוברות בשלוש אותיות, כל אחת מהן אינה מתקבלת. בלי חבורתה, הראשונה: "וערכו את התפילה ופזרו את אלזכאת (הצדקה)" (הפרה: 43).

השנית: הודה לי ולהוריך" (לקמן: 4)

השלישית: מאמרו של אללה יתעלה שמו: צייתו את אללה וצייתו את השליח" (הנשים: 59) הרי בן אדם שמציית את אללה ואינו מציית את השליח, לא נתקבל ממנו.

גם כן אללה (יתעלה שמו) חיבר את תמיכתו של הנביא (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) בתמיכתו של אללה (יתעלה שמו), אמר: הנה אלה אשר יתקעו כפם לך אל לאללה יתקעו כפם" (אלפתח: 10), ועשה מציותו של הנביא, היא סימן לזכות בגנה, אמר: "ואשר ישמע בקול אללה והשליח כבר אושר אושר רב" (אלאחזאב: 71) וכיוצא בזה מהאותיות.

ובחדית', שאבי הרירה אמר: כי שליח אללה (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) אמר: כל אומתי נכנסים לגנה אלא מי דוחה, נאמר: ומי הדוחה, שליח אללה? אמר: מי ציית אותי, נכנס לגנה, ומי מורד בי, כבר דוחה" (הגדת אלבכארי) ומאמרו של עמר (רצון אללה עליו), בעת בואו אצל האבן השחורה ונשק אותה, אמר: אני יודע שאינך פוגעת ואין בך תועלת, ולולא שאני ראיתי את הנביא (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) מנשק אות, מה עשיתי זאת" (הגדת אבכארי), צריך לומר שציותו של אללה (יתעלה שמו) אינה מתגשמת ואינה מודגשת אלא בציותו של שליחו הנכבד (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום).

גם כן, מתופעות כיבודו של אללה לנביאו (עליו השלום) שעשה את אהבתו, חלק מהאמונה באללה (יתעלה שמו), אלא גם עשה (יתעלה שמו) את חיבתו מחיבתו של השליח (עליו השלום), ותמיכתו (עליו השלום) סימן לאהבה, אמר (יתעלה שמו): "אם ישכם אוהבים את אללה, לכו אחרי ואהבכם אללה וסלח לחטאותיכם, ואללה סלח ורחום. אמר: שמעו בקול אללה והשליח" (בית עמרן: 31).

הרי חיבתי (עליו השלום) מצווה חובה על כל מוסלם, בא בחדית' "אנס" (ירצהו השם) אמר: הנביא אמר (עליו השלום): אין בן אדם מכם מאמין אלא אם הייתי אהוב אליו מאביו וילדו ובני אדם כולם" (מסכימים עליו).

האמונה אינה משלימה בלב העבד עד ששם את חיבתו של הנביא (עליו השלום) לפני חיבתו לעצמו וילדו ובני אדם כולם, אודות עבדאללה בן השאם (ירצהו השם) אמר: היינו עם הנביא (עליו השלום) והוא אוחז בידו של עמר (ירצהו השם) אמר לו עמר: שליח אללה, אתה אהוב עלי מכל דבר אלא מעצמי, אמר הנביא (עליו השלום): לא בחיי אללה עד אהיה אהוב עליך מעצמך. אמר לו עמר: עת עתה, הוי אללה אתה אהוב עלי מעצמי, אמר הנביא (עליו השלום): עכשיו, עמר" (הגדת אלבכארי).

די למי שאהב את הנביא (עליו השלום) מהכיבוד והחסד שהוא נכנס את הגנה עם האהוב עליו (עליו השלום) ביום התקומה, וזה חסד אין אחריו חסד, ונדיבות אין אחריה נדיבות, אודות אנס בן מאלך (רצון אללה עליו) אמר: היינו אני והנביא יוצאים מהמסגד, נתקלנו באיש אצל פתח המסגד, אמר: הוי שליח אללה, מתי השעה (יום הדין)? אמר הנביא עליו השלום): מה הכנתה לה? כאילו האיש נדהם, אחרי כן אמר: שליח אללה, לא הכנתי לה צום רב, ולא תפילה, ולא צדקה, אבל אני אוהב את אללה ושליחו, אמר (עליו השלום): אתה עם מי שאהבת" (הגדת אלבכארי).

מבין אותות הכיבוד הנעלות ביותר לשליח (עליו השלום): שאללה (יתעלה שמו) אינו שוחח עמו בשמו סתם, כמו ששוחח עם שאר הנביאים לפניו, הרי אללה (יתעלה שמו) מדבר עם כל נביא, בשמו סתם, כמו דיבורו (יתעלה שמו): "אדם, שכון אתה ואשתך בגן העדן" (הפרה: 35), "ישו, הנה אני ממית אותך ורוממתיך אלי" (בית עמרן: 55), "נח, לך רד ממנה בשלום וברכות עליך" (הוד: 48), "משה, אנכי אללה ריבון העולמים" (הסיפורים: 30), "הוי, יחיה, קבל את הספר בעוז" (מרים: 12), "הוי, משה הרי אנכי ריבונך" (ט.ה: 11- 12), "אברהם: כבר קיימת את החזון, אכן כזאת נגמול את עושי הטוב" (אלצאפאת: 104- 105), "הוי זכריה, הנה אנחנו מבשרים אותך בבן, יחיה שמו, לא שמנו מלפנים (איש אשר) שמו כשמו" (מרים: 7).

בדבר האחרון בהם, מוחמד (עליו השלום) היה הדיבור אליו בתואר המסמן על כיבודו ותפארתו, בגאוות הנבואה ואצילות השליחות, אמר אללה (יתעלה שמו): "הנביא, הנה אנחנו שלחנוך לעד ולמבשר טוב ולמזהיר" (אלאחזאב: 45), ואמר יתעלה שמו:  "השליח, פרסם את אשר הורד אליך מריבונך, שאם לא תעשה כן, לא תיוודע שליחותך, אללה יגן עליך ממתנגדיך, כי אינו מדריך את הכופרים" (השולחן: 67), אין זה בלבד, יתר על זה, אללה יתעלה שמו אסר לאומה לקרוא אותו (עליו השלום) כמו האומות קוראות את נביאיהן בשמותם, ומאיים (יתעלה שמו): מי שעובר על זה בענוי מכאיב, אמר יתעלה שמו: אל תתיחסו לפנייתו של השליח אליכם כאל פנייה פרטית של מישהו מכם אל חברו, אללה מכיר את אלה מכם המתחמקים בחשאי מפנייתו וכל אלה שאינם נענים לפניותיו מוזהרים שייפגעו בייסורים או בעונש מכאיב" (האור: 63).

גם כן מתופעות כיבודו של אללה יתעלה שמו לנביאו (עליו השלום), היא ההתחייבות לקחת אותו למופת, אמר אללה (יתעלה שמו): "יש לכם בשליח אללה דוגמה טובה לאדם השם מבטחו באללה וביום-האחרון ומזכיר את שם אללה הרבה" (אלאחזאב: 21). אות זו היא יסוד איתן להתחייבות לקחת בשליח אללה (עליו השלום) למופת בדיבורו, פעולותיו ומצביו, האם לקחנו אותו למופת ובתאריו לדוגמה טובה?!

גם כן מכיבודו של אללה (יתעלה שמו) לנביאו (עליו השלום) כי אללה מתפלל עליו בספרו היקר, והמלאכים התפללו עליו, והניע את המאמינים להתפלל עליו, אמר אללה (יתעלה שמו): "אללה ומלאכיו מברכים את הנביא ואתם המאמינים, התפללו לשלומו והיו מסורים לו" (אלאחזאב: 56).

גם מתופעות כיבודו של אללה (יתעלה שמו) לנביאו (עליו השלום) כי אללה (יתעלה שמו) הקדיש על עצמו להגן עליו (עליו השלום) לבדו זולת אחריו מהנביאים, הרי כל נביא היתה אומתו מאשימה אותו בהאשמות לשוא, והוא מגין בעצמו, זב הוא נוח (עליו השלום), שאומתו האשימה אותו בתעייה כפי שמספר הקוראן הנכבד: "ראשו עמו אמרו: אנו רואים שאתה תועה תעייה מוחלטת" (אלאעראף: 60), והוא מגן על עצמו לאמור: "בני עמי, אין אני תועה, שכן אני שליח ריבון העולמים להודיעכם את דברי ריבוני ולייעץ לכם, כי אללה גילה לי את אשר אינכם יודעים" (אלאעראף: 61- 62).

וזה הוא הוד (עליו השלום) בני עמו האשימו אותו בסכלות, שגעון וכזב, אמרו לו: "נראה לנו שאתה עוסק בשטויות והנך מן השקרנים" (אלאעראף: 66) ומגין על עצמו לאמור: "בני עמי, אינני עוסק בשטויות כי שליח ריבון העולמים אני להודיעכם את דבר ריבוני ואני יועץ נאמן לכם" (אלאעראף: 67- 68).

בדבר חותם הנביאים (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) כל עוד בני עמו האשימו אותו בהבלים, שקרים, וכזבים, אז קיבל אללה (יתעלה שמו) על עצמו להגן עליו, כבר בני עמו האשימו אותו, כי הוא משורר: "ועוד אמרו: "דבריו הם סיוטים מבולבלים שהוא עצמו המציאם, משורר הוזה הוא, כי למה לא יבוא אלינו עם מופתים כמו שהושלחו הנביאים הראשונים" (הנביאים: 5) הזכות יתעלה שמו ענה אותם באמרו: "לא לימדנו אותו את השירה ואין זה מתאים לשליחותו (לו) שהיא רק אזהרה לפי קוראן מפורש" (י.ש: 10).

אמרו שהוא כוהן, חוזה במה שהשטנים מכתיבים עליו, אז אללה יתעלה שמו ענה עליהם באמרו: מלא שליחותך, כי בחסד ריבונך אינך כוהן-מכשף ולא משוגע" (הטור: 29).

גם השבועה באה מאת אללה יתעלה שמו, ומה גדולה השבועה הזאת, להגן על הנביא (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום), ובא מאמרו של אללה להדגיש את צדק ההשראה והקוראן להפריך את האשמותיהם ולבטל את טענותיהם באמרו (יתעלה שמו): "נשבע אני במה שאתם רואים ובמה שאינכם רואים, כי דברי שליח נכבד, ולא של משורר, אך מה מעט אתם מאמינים, אך מה מעט אתם מאמינים, וכן אין הם דברי כהן-מכשף, אך כמה מעט אתם שמים לב, הקוראן הוא גילוי אמיתי מריבון העולמים" (אלחאקה: 38- 43).

ואמרו: מכשף פעם, ועונה אללה (יתעלה שמו) באמרו: "גם לפניך לא היה שליח שלא קראו לו: מכשף או משוגע" (אלזריאת: 52), ופעם אחרת אמרו שהוא מכושף, ואללה יתעלה שמו ענה אותם לאמר: "הפושעים אומרים אין אתם הולכים בלתי אם אחרי איש תעתעוהו כשפים, הבט איכה ערכו לך דמות, אכן תעו ולא יוכלו (למצוא) דרך" (אלפורקאן: 2- 9), אמרו, שהוא משוגע, אללה (יתעלה שמו) עונה עליהם: "אם אומרים, רוח רעה בו, לא כי הוא בא אליהם באמת, אך מרביהם מואסים את האמת" (המאמינים: 70) ואמרו (יתעלה שמו): נ, נשבעתי בעט, ובאשר כותבים, אין אתה בחסד אלוהיך משוגע, ואכן לך שכר אשר לא יפסק ואכן אתה איש תכונה נעלה" (העט: 1- 4).

גם האשימו אותו (עליו השלום) בתעייה וסטייה, ואללה (יתעלה שמו ענה באמרו (יתעלה שמו): "נשבע אני בכוכב השוקע ידידכם הנביא לא טעה ולא שגה ואינו חוזה מרוחו הוא רק מגלה מה שנגלה לו" (הכוכב: 1- 4), נוסף לכך שאללה (יתעלה שמו) נטל על עצמו לשמור עליו ולפרש חסותו עליו מפני הכופרים, אמר (יתעלה שמו): "השליח, פרסם את אשר הורד אליך מריבונך, שאם לא תעשה כן, לא תיוודע שליחותך, אללה יגן עליך ממתנגדיך (בני אדם), כי אללה אינו מדריך את החוטאים" (השולחן: 67).

גם כן מתופעות כיבודו של אללה (יתעלה שמו) לנביאו (עליו השלום), הכללת שליחותו (עליו השלום) כי אינה מגבילה בעם זולת עם, כי אם היא שליחותו (עליו השלום) כי אינה מגבילה בעם זולת עם, כי אם היא שליחות לכל בני אדם, כיוון שאללה (יתעלה שמו) כבר שלח כל נביא לאומתו במיוחד, ושלח את נביאינו (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) לבני אדם בכלל. הקוראן הנכבד הצהיר בכך, באמרו של אללה (יתעלה שמו): "אנחנו שלחנו אותך רק כמבשר ומזהיר לכל בני האדם, אך רובם אינם יודעים" (שבא: 27).

ובחדית' הנכבד, אודות גאבר בן עבד אללה (רצון אללה עליו) אמר ששליח אללה אמר: אללה נותן לי חמשה דברים אינו נותן אותם, לשום אחד מהנביאים לפני: ניצחתי באימה בתהלוכה במהלך חודש, ונעשתה לי האדמה למסגד, כי שום בן אדם מאומתי, זמן התפילה הגיע עליו להתפלל, והותר לי את השלל, והנביא היה נשלח לעמו בלבד, ונשלחתי לבני אדם כולם, והוענתי את התיווך" (הגדת אלבכארי).

גם כן מתופעות כיבודו של אללה (יתעלה שמו) לנביאו (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) היא העדפתו על זולתו מהנביאים (עליהם השלום), זה שהקוראן הנכבד גילה אותו, באמרו (יתעלה שמו): "אלה השליחים הפלינו מקצתם ממקצתם בהם אשר דיבר בו אללה והרמנו מעלת מקצתם" (הפרה: 253).

המסכים בין חוקרי המדענים והפרשנים כי המשמעות באמור (יתעלה שמו): "והרמנו מעלת מקצתם" הוא, נביאנו מוחמד (עליו השלום), כי הוא בעל המעלות האצילות ובעל הנס הנצחי, "הקוראן הנכבד", ובעל השליחות הכוללת את המעלות הטובות של השליחויות השמיות הקודמות.

בחדית' הנכבד, שהגידו אותו אלאמאם מסלם ואלתרמזי מטעם חדית' אבי הרירה (רצון אללה עליו) כי הנביא (עליו השלום) אמר: "הועדפתי על הנביאים בששה דברים, אללה נתן אותי כלל הדיבור, ניצחתי באימה בתהלוכה במהלך חודש, ונעשה לי האדמה למסגד וטהורה, נשלחתי לבני אדם כולם, והייתי לחותם הנביאים".

גם כן מתופעות כיבודו של אללה (יתעלה שמו), כי הוא נשבע בחייו (עליו השלום) ולא נשבע בחייו של שום אחד מבני אדם, אללה (יתעלה שמו) בעת שנשבע על דברים להדגיש אותה, נשבע בדברים רבים, מסוגים שונים, דומם, חיה ומלאכים, ממקומות, זמנים ותופעות עולמיות, אבל (יתעלה שמו) לא נשבע בקוראן בחיי בן אדם לחלוטין, זולת, שליחו (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) באומרו (יתעלה שמו): "חייך, הם היו מבולבלים משיכרונם" (אלחגד: 72), זאת אומרת, בחייך מוחמד, הם בהזנחה למה שמטיל עליהם, הם היו לתועים, ונופלים במבוכה, אינם יודעים לעצמם, דרך, זכות, והדרכה, וכשהכופרים טענו שאללה (יתעלה שמו) כבר זנח והגר את מוחמד, אללה נשבע שאינו (יתעלה שמו) זנח או הגר אותו (עליו השלום) באמרו: "נשבעתי בזוהר שלפני הצהריים ובלילה עת ישקוט, כי ריבונך לא זנחך ולא מאס בך, אחריתך תהיה טובה מראשיתך וריבונך יעניק לך מה שישביע את רצונך" (אלצחי: 1- 5).

בדבר כיבודו של אללה (יתעלה שמו) לשליחו (עליו השלום) אחרי מותו, כיוון שאללה יחד אותו (עליו השלום) בתיווך הגדול ביום הדין, בא בחדית' שהגידו אותו אלבכארי ומוסלם, מחדית' אבי הרירה (רצון אללה עליו) כי הנביא (תפילת אללה עליו וברכתו ללום) אמר: "אני אדון בני אדם ביום הדין, הראשון שקברו נפתח, והראשון שמתווך ונתווך".

מאותות הכיבוד הגדולות ביותר: שאללה (יתעלה שמו) קבע נביאו מוחמד (עליו השלום) רחמיים לעולמים, כיוון שאמר (יתעלה שמו): כי שליחו אתה היא רחמים לעולמים" (הנביאים: 107). ואודות אבי הרירה (ירצהו השם) אמר: שליח אללה (תפילת אללה עליו וברכתו לשלום) אמר: "כי אם אני רחמיים מוקדשות" (הגידו אלחאכם בתוך אלמסתדרך) ובהגדה אחרת: נשלחתי רחמיים מוקדשת".