אל-אסלאם דת הבנייה והפיתוח

 

awkaf-

הגורמים:

  1. פיתוח התבל דרישה שרעית.
  2. קריאת אל-אסלאם לבנייה ולפיתוח.
  3. דיוק העבודה הוא אמצעי ההתקדמות של האומות והעמים.
  4. סירוב אל-אסלאם לכל תופעות העצלנות.
  5. האזהרה מהחבּלה ומההשחתה בארץ.
  6. הנושא:

אללה –יתעלה- ברא את האדם בישרות היותר טובה, עשה אותו נכבד, רומם אותו על יתר יצוריו והכפיף למרותו את כל מה שביקום, אז אמר–יתעלה: "הננו עשינו את בני אדם נכבדים ונשאנום על פני היבשה והים ופרנסנום במיטב המטעמים ורום גדול רוממנום על רבים ממי אשר בראנו" [סורת אל-אסראא: 70]. ואמר –יתעלה: "הוא אשר יצר לכם את כל אשר בארץ"[סורת אל-בקרה: 29]. עשיית האדם לנכבד והשפעת הטובה עליו הצריכו להקמתו כשולט בארץ, אז אמר אללה -יתעלה: "ואז אמר ריבונך: הנני שם בארץ חליף. אמרו: התשים בה את אשר ישחית בה וישפוך את הדמים, בעוד אנחנו משבחים ומהללים אותך ומפארים את קודשך, אמר: הריני יודע את אשר לא תדעו [סורת אל-בקרה: 30]. אחר כך ציווה ריבוננו על בן האדם כי ימלא מטלה גדולה יחד עם הפולחן؛ הרי היא מטלת פיתוח התבל הזה והפקת מטמוניו ואוצרותיו, אמר –יתעלה: "הוא יצרכם מהאדמה ודרבן אתכם לפתח אותה"[סורת הוד: 61]؛ כלומר: ציווה אתכם כי תפתחו ותשפרו את הארץ ותחפשו את האוצרות שהוטמנו בתוכה ואת תנובותה שהוקצבו בה.

אללה -יתגדל ויתהלל- כבר ציווה את האדם כי ישתדל ויאמץ את האמצעים ולא יתעצל או יתרשל בהישג את המטרה הזאת؛ אז אמר -יתגדל ויתהלל: "הוא אשר עשה את הארץ לכם כנועה. והתהלכו בקצוויהָּ ואכלו מכלכלתו ואליו תחיית המתים" [סורת אל-מולכ: 15].

השתדלות האדם ועבודתו אינן תלויות באיזה זמן. אדרבה חובה על האדם להשתדל עד כלות נשימתו כפי שאמר השליח –עליו השלום- בחדית' שמסר אותו "אנס בן מאלכּ" –ירצהו אללה, אז סיפר כי הנביא -עליו השלום- אמר: "אם חל יום התחייה, והיה מכם מי שמחזיק בשתיל, אם יוכל לשתול אותו לפני שתקום השעה, ישתול" [מסר אותו: אל-אמאם "אל- בוח'ארי" ב-"אל-אדבּ אלמופרד"]. אפילו בימים הקשים מופיע אל-אסלאם כדת מדרבנת לבניית התבל ולפיתוח אותו וקוראה להישג את שניהם משום שהם יסודי החיים ונחשבים מן האמצעים הכי חשובים של התקדמות האומות והחברות.

אל-אסלאם התעניין בבכל האמצעים של פיתוח התבל ובנייתו, וכבר דרבן את המוסלמים לנסוע ברחביו, להתהלך בקצוויו, לחפש את המחיה ביבשה ובים ולהמריץ -בבהירות- על העבודה؛ אלמקדאם -ירצהו אללה- כבר סיפר כי שליח אללה -עליו השלום- אמר: "אף אחד מעולם לא אכל אוכל טוב מאוכלו מעשׂיית ידו, והנה דוויד הנביא -עליו השלום- היה אוכל מעשׂיית ידו [מסר אותו: אל-בוח'ארי]. וזאת אומרת שקריאת "אל-אסלאם" לעבודה –שהיא אמצעי הפיתוח והבנייה- היא ישירה, וזה דבר מועיל לכל העולם.

זאת, ועוד כיבד אל-אסלאם את העבודה הרצינית, הוקיר אותה, העלה את חשיבותה, התיחס אליהּ כאמצעי ההתפתחות וההתקדמות והשית אותה מן הפולחנות. הקוראן הנכבד קרא למען חיפוש המחייה דרך העבודה , אז ציווה אללה -ישתבח שמו- להתפזר בארץ -אחרי תום צלאת אל-ז'ומעה- כדי להתפרנס, הוא אמר: "עם תום הצלאה התפזרו בארץ ובקשו לכם מנדיבות אללה, והרבו לזכור את אללה למען תצליחו" [סורת אל-ז'ומעה: 10]. ואדונינו עראכּ בן מאלכּ -ירצהו אללה- היה בתום צלאת אל-ז'ומעה מתפזר, ועומד ליד שער המסגד לאמור: "אלוהי! הנה אני עניתי לקריאתך, התפללתי והתפזרתי כפי שצווית. אלוהי! כלכלֵני מחסדך, כי אתה הטוב במכלכלים".

יש הרבה מן "איאת אל-קוראן" מדברות על חשיבות העבודה בבניית התבל ובפיתוחו. גם יש "אחאדית'" רבים ב-"אל-סונה" הנביאית הטהורה- מדרבנים על ההשתדלות, ההתאמצות, העבודה והבנייה, אלה "אל-אחאדית" מגנים  את העצלנות ואת ההתרשלות, ומגלים כי העבודה היא האמצעי שצריך עלינו לאמץ אותו כדי להישג את הכבוד ואת אצילות הנפש, אז סיפר אבו הוריירה -ירצהו אללה- כי שליח אללה -עליו השלום- אמר: "טובה לכל אחד מכם לחטוב ולשׂאת על גבו את עצי הסקה, מפשיטת ידו לבקש נדבה, אז יתנו לו, או ימנעו ממנו [מסר אותו: אל-בוח'ארי]. סופיאן אל-ת'וורי –אללה ירחם עליו- היה עובר על פני כמה מהאנשים היושבים ב"אלמסגד אלחראם" ואמר: למה אתם יושבים? אמרו: ומה נעשה?! אמר: בקשו לכם מנדיבות אללה, ואל תהיו נטל על המוסלמים".

"אל-אסלאם אל-חניף" הבהיר כי הטורח למען מחייתו וכדי לבקש פרנסה לילדיו הוא בדרגה כדרגת "אל-שהיד" או כדרגת העומד על המשמר בשביל אללה, כיוון ש"כעב בן עוג'רה" -ירצהו אללה- סיפר כי איש עבר על פני הנביא -עליו השלום, וראו אותו חבריו של הנביא –עליו השלום- ומצאו חן בעיניהם מסבלנותו ומפעלתנות, מני אז אמרו: שליח אללה, הלוא יהיה זה בשביל אללה!! אמר שליח אללה –עליו השלום: "אם היו ילדיו קטנים והיה טורח למען פרנסתם, יהיה מעשהו בשביל אללה. ואם היו הוריו זקנים והיה טורח למען פרנסתם, יהיה מעשהו בשביל אללה. ואם היה טורח כדי לנשוא אישה ולשמור על תומת ערוותו, יהיה מעשהו בשביל אללה, ואם היה טורח למען פרנסת אשתו, יהיה מעשהו בשביל אללה. ואם היה טורח להתפארות ולהרבות רכוש וצאצאים, יהיה מעשהו בשביל "אל-טאע'ות". [מסר אותו: אל-טבראני].

אל- אסלאם לא הסתפק בקריאת המוסלמים לעבוד בשביל בניית התבל ופיתוחו ותו לא, אלא שקריאתו היתה גם לדייק את העבודה ולשכלל אותה כדי להפיק רצון אללה ורחמיו, אז סיפרה עאישה -ירציהָ אללה- כי שליח אללה -עליו השלום- אמר: "אללה -יתגדל ויתהלל- אוהב אם יעבוד אחד מכם עבודה, כי ישכלל אותה" [מסר אותו: אל-טבראני].

דיוק העבודה וההתחשב בה הם כל כך חשובים מבין הערכים והעקרונות שקרא אליהם "אל-אסלאם", אז נחשב דיוק העבודה למטרה ממטרות הדת, וגורם מגורמי התקדמותו של המוסלם. ואם ידייק המוסלמי את עבודתו, יזכה ברצון אללה ויהיה נאמן לו, משום שאללה אינו מתרצה לעבודה אלא אם היתה מיוחדת לו. והעבודה לא תהיה מיוחדת לאללה אלא אם היתה מדוייקת. אללה -יתגדל ויתהלל- כבר יצר ודייק  את כל דבר להפליא ובאופן שאינו ניתן לחיקוי, אז אמר –יתעלה: "זהו מעשה אללה המדייק לעשות כל הדבר, הנה הוא ח'ביר בכל אשר אתם עושים" [סורת אל-נמל: 88]. אללה -ישתבח שמו- ציווה את האדם לעשות טוב, ואסר עליו את ההשחתה, אז אמר -יתעלה: "…ועשו טוב כי אללה אוהב את המיטיבים" [סורת אל-בקרה: 195]. וגם אמר -יתעלה: "… ואל תבקש להשחית את הארץ כי אללה אינו אוהב את המשחיתים" [סורת אל-קצץ: 77].

אל-קוראן הנכבד קרא את האדם -דרך הרבה מן אל-איאת- לדייק את העבודה ולהתמסר  כדי לזכות  ברצון אללה -יתעלה, להשיא עצה נאמנה לבני אדם, לשרת אותם ולשתף פעולה בין האנשים בחברה. אל-קוראן גם הבטיח למי שיעשה ככה את הסכר הכביר ואת השבחים הרבים בעולם הזה ובעולם הבא, וגילה כי מישהו בעוד עוסק בעבודתו יהיה בהשגחת אללה "אל-עלים" בצפונות הלבבות ובחביוניהם, וכי אפילו שמץ ממעשי בני אדם לא נעלמה ממנו, אז רושם הוא -ישתבח שמו- את כל מעשיהם כדי לתת להם את סכרם עליהם ביום שיפגשוהו, אללה –יתעלה- כבר אמר: "לא תעסוק בדבר-מה ולא תקרוא כל דבר קוראן, ולא תעבדו כל עבודה, אלא שהיינו מצפים בכם עושים זאת. [פעוט] ממשקל שמץ אינו נעלם מריבונך לא בארץ ולא בשמיםתת ולא קטן מזה ולא גדול אלא שהוא [נרשם] בספר ברור" [סורת יונוס: 61]. אללה -יתגדל ויתהלל- הוא היחיד שרואה את האדם ומשגיח אותו בעבודתו. הוא רואה אותו במפעלו, בחוותו, בחנותו ובכל תחומי עבודתו, הוא -יתעלה- כבר אמר: "אמור: עשו ואללה יראה את מעשיכם וגם שליחו והמאמינים, ותוחזרו אל יודע הנסתר והנגלה אז יגיד לכם את אשר הייתם עושים[סורת אל-תוובה: 105]. הפרשנים אמרו כי צוו (עשו): יש בו אזהרה ואיום: כי מעשיכם אינם סמויים על פני אללה, ולא שליחו, ולא המאמינים, הזדרזו לפעולות חסד, והקדישו אותן למען אללה -הנעלה והנכבד- ויש בו חיבוב והאצה, כי מי ידע שמעשיו אינם סמויים הן טובים והן רעים, הרי הוא נוטה למעשי חסד, ורחק ממעשי רע, כמו אמר "זוהיר":

ואיזו מידה אצל בן אדם *** חשבה סמויה לאנשים, כי אם גלויה

כמו כן קראה הסונה הנביאית הטהורה למסירות העבודה והבנייה כדי להגיע להכי נעדף וטוב ומיומן, בצד הפולחנות כאל-צלאה שהיא יחס הקשר בין העבד ובוראו, העומד במעמד האימאם הוא הכי שומר לכתב אללה, ובקריאת הקוראן: יקרוא אותו המיומן בו ששיבח אותו השליח -עליו השלום- כי הקורא עם הנכבדים וברי לב, ומצווה האחראי על הלווית המת באומרו: " כשמכין אחד מכם את אחיו לקבורה חייב הוא להטיב קבורתו" [מסר אותו מוסלם]. מסופר על ידי עאצם בן כוליב אלגרמי אמר: מסר לי אבי כוליב כי נכח עם אביו הלוויה נכח אותה שליח אללה [עליו השלום] כשאני עלם משכיל ומבין, והגיע עד קבר אינו ערוך, אמר והיה אומר שליח אללה -עליו השלום-: "הכינו את הקבר הזה" עד חשבו האנשים כי זה מן הסונה, ואמר: "זה אכן אינו מועיל למת או מזיק לו, אבל אללה אוהב מהעובד כי ייטב מעשיו" [מסר אותו אלביהקי].

חייב בן אדם להטיב כל מעשיו, ולהיות ירא אללה משך עבודתו, הרי אללה -ישתבח ויתעלה- לבדו המסתנן בקרב הלבבות ויודע מעשיהם הן קטנות והן גדולות, הן מעטות והן רבות.

בן אדם שאינו מטיב את מעשיו ואינו ירא אללה, הוא אשם כה הוא מוביל לבזבוז כספים ומאמצים. הפוקד הזה המתרשל ואינו מטיב את עבודתו ובו בזמן מקבל שכר שהושג בצורה בלתי חוקית, יש לעם כולו זכות בו ומבקש אותו ביום הדין. בני אדם שלהם תכונות ממעין זה הם סיבת האחראים על עיכוב האומה, אנו מתלוננים נגדם לפני אללה יתעלה, כמו אומר "עומר" -ירצהו אללה-: "אני מתלונן לפני אללה את חוסר אונים של המאמין ובגידת החזק".

האיסלאם התמודד עם כל תופעות הייאוש והעצלנות שאינם מובילים לבנייה ופיתוח, וראה את העצלנות כמידה רעה, אללה הנהדר ונעלה גינה את העצלים בספרו הנכבד והבהיר כי היא ממידות הצבועם ואמר: [ובאים לתפילה רק באי רצון] [אלתובה: 54], העצלנות מידה שלילית חמורה ומחלה הרסנית, משחיתה את האומות והעמים ומובילה לעכב אותם משורת הציביליזציות המתקדמות, וזה מחלה חמורה אם דבקה בבן אדם תעשה אותו כמו אובד את אנושיותו, אמר האימאם אלראג'ב: "מי התעכב והתאבטל נעקר מן האנושיות ומן החיות, ונהפך ליצור ממין המתים" [אלד'ריעה אלא מכארם אלשריעה], לכן הנביא -עליו השלום- מבקש מחסה מעצלנות ורשלנות. מסופר על ידי "אנס בן מאלכ" -ירצהו אללה- אמר: שליח אללה -עליו השלום- היה אומר: "הוי אלוהי, מבקש ממך מחסה נגד חוסר אונים ועצלנות, פחד וזקנות, וקמצנות, ומבקש מחסה מייסורי הקבר ומן צרת החיים והמוות" [מסרו מוסלם]. הנביא -עליו השלום- הניח ביחד בבקשתו את העצלנות וחוסר האונים מפני שהם זוגים כי שניהם מובילים לרשלנות מישום המשימות המבוקשת מן האיש להשגתן.

העצלנות מחלה לבבית ומכשול פסיכולוגי מאכזב, ומחליש הרצון, ומוביל לאדישות, והיא מיקרוב הרסני, ומחלה קוטלת, מעכבת את התקדמות האומות והעמים, ומונעת את היחידים מעבודה רצינית ומאמץ מועיל. האיסלאם גינה את העצלנות והזהיר ממנו כי טמון היעלמות למה אין להתעלם ממנו. גם כן היא גוררת לאדישות במעשים עם תחושה בייאוש או שנאה, חס וחלילה. ועושה בן אדם שונא את הטוב בגלל רפיון רצונו, ועושה אותו מוותר בהתחייבותיו, וזה אוייב ההצלחה, מה שהורס בכל דובק בו, ועלול להפוך בן אדם חולה בו רשלני מבקש עזרה מבני אדם, וחוסר אונים מלקיים התחייבותיו כבן אדם, דבר שמסתנן סכנה לכל בני החברה. האימאם עלי -ירצהו אללה- אמר: "רשלנות מפתח העוני, ודרך עוני וחוסר אונים נולדה זקיקות, ונוצרה הידרדרות, ומי שלא משתדל לא מוצא כלום ובנוסף מוביל לשחיתות", רשלנות אינה מעקרונות האיסלאם ולא ערכו, מפני שהאיסלאם חותר לטוב ופיתוח העולם, אולם עצלים אינם בונים תרבות, אבל עוזרים להרוס כל התרבויות.

מהדברים שהילחם בהם האיסלאם כי אינם מובילים לבנייה ופיתוח העולם, השחתת השטחים וחתירה לכך, השחתת השטחים היא מידת הרעים בבני אדם, לא מתנהג בה שום בן אדם בלעדי צבועים שאמר אללה אודותם: [הם מבקשים למלא את הארץ חמס, ואולם אללה אינו אוהב את החומסים ] [אלמאידה: 64], ואומר -ישתבח הוא-: [ואל מלאו את הארץ חמס] [אלבקרה: 60].

להשחתה צורות מגוונות, הכי חמור הוא תחת כותרת הדת, האומה נדבקה באנשים משחיתים בשטחים תחת כותרת הדת והדת חף מפשעם, הם הורגים ואונסים נשים וכספים תחת כותרת הדת, ואלה גינה אותם אללה -נעלה ונכבד- בספרו "הקוראן", ואמר יתעלה: [יש אשר יקסימך אדם בדיבורו בעולם הזה, בהעידו את אללה כי פיו וליבו שווים, ואולם הוא המר בריבים, בפנותו עורף יחוש לחמוס את הארץ ולהשחית כל יבול ופרי בטן, אללה אינו אוהב חמס, בהיאמר לו: הייה ירא את אללה, יימלא רהב נפשע, מנת חילקו גיהנום, ומה נורא שם היצוע ] [אלבקרה: 204- 206].

השחיתות בכל צורותיה וגווניה הורסת ערכי הבנייה והפיתוח, ומפזרת השליליות ואדישות, וחייב להילחם בשחיתות ומשחיתים, מפני שבו הצלה לחברה כולה, ורשלנות להילחם בה מוביל להדרדרות החברה כולה, כמו מסר אלנעמאן בן בשיר -ירצהם אללה- כי שליח אללה -עליו השלום- אמר: "משל המבצע את מצוות אללה, והעובר עליהן כמשל שתי עדות איתרו מקומם על אונייה והיתה עדה למעלה והאחרת למטה, והזאת שהיתה למטה כששותים מן המים עברו על שהיתה למעלה ואמרו מה יהיה אם עשינו חור במקום שלנו ולא הזקנו מי למעלה, אם האחרת הזניחה אותה ברצונה הכל ספו, ואם האחרת מונעת הראשונה הישרדו כולם" [מסרו אלבוח'ארי], אין מנוס מן ההשתתפות וסולידריות בין המוסלמים, והגשמת האימאן והאחווה האיסלאמית.

נקיית הארץ מן המשחיתים, והבטחת הדרכים והמנגנונים וההגנה עליהם מן מעשי החסד הכי טובה, כי אללה -נעלה ונכבד- מרחיק שחיתות המשחיתים דרך המתקנים, אמר אללה –יתעלה-: [לו היו רק בקרב הדורות משכבר אנשים בעלי שאר רוח אשר היו מונעים את החמס בארץ, ואולם רק מתי מעט היו בין אלה אשר מילטנו ובני העוולה נהו אחר כל אשר פונקו בו והיו חוטאים] [הוד: 116]. המשחית הוא חריץ הריסה לחברה, ואין הצלה לבני אדם בלי למנוע אותו מלהשחית.

האומה האיסלאמית- הודות לאללה- קונה הרבה מחסדי אללה, יש לה השטחים הפוריים, ימות ואגמים גדולים, ויש בה רוב המתכות שהעולם הנוכחי זקוק להן, וקונה את האוצר הכי גדול בעולם מן הנפט, בנוסף לקנייתה נכסים עמוסים מן אנשי שכל עובדים, לכן יש להשקיע נכסיה ואוצרותיה בצורה פוריה, וכי תשקיע את מאמציה בטוב וטובת הכלל, ובמטרה להתקדמות תרבותית ומדעית.

האומה שלנו אומת עבודה לא עצלנות, אומת בנייה לא הריסה או שחיתות, אומת תרבות, ולא היה פעם תכונה מתכונותיה, חייב כל מוסלמי  אוהב את דתו ונאמן לו לחתור למען הגשמת מצוות דתו והעלאת מולדתו.