קריאת הנביאים והשליחים לתיקון על רקע אל-קוראן הנכבד

awkaf-

עורך התיקון נחשב מהערכים האסלאמיים שדרבן וקרא להם דתנו אל-אסלאם אל-חניף, משום שהוא מידה נשגבת ואכן נפש בן אדם נוטה אליו ושמחה בו, והוא עורך אנושי ואין מנוס ממנו להשיג את פיתוח התבל, וגם הוא דרישה שרעית מתעניינת בהסרת גורמי השחיתות והמחלוקת ובהשגת ההתקרבות בין בני אדם עד יהיו מצביהם תקינים בכל רחבי החים.

אין ספק כי התיקון הוא המטרה המבוקשת מבני אדם בכל מעשיהם ודיבוריהם. ועבודת בן אדם אינה מתקבלת בלי יישור, ועל כן אין בן אדם להימנע מהיותו ישר בנפשו, בדיבורו ובמעשיו, ואין מנוס מהיותו מתעניין בדאגות בני אדם ומתקן אותם.

המתבונן בקוראן הנכבד יראה כי הוא התעניין בעורך התיקון ודאג לו דאגה רבה, אז נזכרת בו מילת "אל-אצלאח" וגזוריה כ-170 פעמים, והריבוי מזכירת איזה דבר מצביע על עלייתו בחשיבות, רום כבודו וגודל מעלתו. הערך "צלח" (=תיקן) כבר נזכר בקוראן והיו לו משמעויות רבות מצביעות בדרך כלל כי מטרת אל-אסלאם היא תיקון בן אדם באמונתו, התנהגותו, פולחנו, יחסיו וכל רחבי חייו.

אל-קוראן הנכבד כבר קשר במקומות רבים בין האמונה באללה -יתגדל ויתהלל- לבין התיקון, הדבר המצביע כי התיקון נחשב מאותות האמונה באללה -יתגדל ויתהלל, אז אמר אללה –יתעלה: "מי אשר האמין ותיקן, לא פחד עליהם ואינם מצטערים" [סורת אל-אנעאם: 48]. וגם אמר –יתעלה: "ישאלוך על המלקוחִים, אמור: המלקוחִים לאללה ולשליח, על כן היו יראים את אללה ותקנו את עוינותכם וקבלו מרות אללה ושליחו אם התם מאמינים" [סורת אל-אנפאל: 1].

כמו כן קשר אל-קוראן הנכבד בין יראת אללה לבין התיקון, אז אמר אללה –יתעלה: "מי אשר ירא [את אללה] ותיקן, לא פחד עליהם ואינם מצטערים" [סורת אל-אעראף: 35]. זאת ועוד קשר אל-קוראן הנכבד בין החזרה בתשובה לאללה לבין התיקון, אז אמר אללה –יתעלה: "כי אם אשר חזרו בתשובה ותיקנו" [סורת אל-בקרה: 160]. ואמר –יתעלה: "ואם שניהם חזרו בתשובה ותיקנו" [סורת אל-נסאא: 16]. ואמר –יתעלה: ""כי אם אשר חזרו בתשובה אחר כך ותיקנו, הנה אללה ע'פור רחים" [סורת אל-נור: 5]. לכן נחשב התיקון כתוצאה לאמונה באללה –יתגדל ויתהלל, ליראתו ולחזרה בתשובה לו.

אל-קוראן הנכבד כבר חיבב על בני אדם את התיקון משום שאללה גומל למתקנים מהם השכר הכביר, אז אמר –יתעלה: "לא טוב בהרבה מהתלחשותם זולת מי אשר קרא לתת צדקה או לעשות חסד או תיקון בין בני אדם. ומי אשר עושה זאת כדי להפיק רצון אללה, ניתֵּן לו שכר כביר" [סורת אל-נסאא: 114].

המתבונן בידיעות הנביאים והשליחים עם עמיהם, יראה כי כולם נשלחו כדי לתקן את כל מה שהשחיתו אותו בני אדם בארץ, אז היו כל הנביאים קוראים להשיג את תיקון התבל מהשחיתות, מחטאים ומהמחלות שפשו תוכם. כל נביא בא כדי לתקן את השחיתות שהתפשטה בזמנו, אז שלח אללה –יתגדל ויתהלל- אותם אל יצוריו להיות מבשרים ומזהירים, ועשה להם עקידה, שריעה ומידות מתקנות את הנפשות ומטהרות אותן מטומאת הפוליתיאזם, אז אמר אללה –יתעלה: "מעולם לא שלחנו לפניך איזה שליח בלא שגילינו לו כי אין אלוה מבלעדַי ולכן עבדוני" [סורת אל-אנביאא: 25]. קריאתם של אותם הנביאים באתה למען תתקן את מעשהו של בן אדם בעולם הזה כדי להפיק רצון אללה בעולם הבא.

הרי הוא "נוח" –עליו השלום- קרא לעמו למען יתקנו את עצמם דרך דביקתם בדת אללה, והם יוכלו להשיג את זה כשהם יעבדו את אללה, לא יצרפו לו כל שותף ויעזבו את עבודת האלילאם שאין להם יכולת להעביר צרה מעל עובדיה ולא להביא תועלת להם. אללה –יתעלה- אמר: "ואמרו: אל תטישו את אליכם, אל תטישו את ודּ, סואע, יע'ות', יעוק ונסר. והם כבר הִתעו רבים, ואל תוסיף לעוולים בלתי אם תעייה" [סורת נוח: 23, 24]. ואכן חיבב נוח על עמו את התיקון דרך בקשת המחילה מאללה כדי להרבה להם את הפרנסה ויעניק להם את הבנים, אז אמר אללה –יתעלה: "ואמרתי: בקשו מחילה מריבונכם, כי הנה הוא סלחן. אזי ישלח לכם גשמים בשפע, ימציא לכם רכוש ובנים, ייצור לכם גנים וייצור לכם נהרות. מה לכם לא תחלקו לאללה יקר?" [סורת נוח: 10- 13].

והנה הוא נואם הנביאים "שֻעַיְבּ" -עליו השלום- מטפל את השחיתות החלה באל-עקידה ואת מה שבא אחריה מהשחיתות הכלכלית המופיעה בחיי עמו, אז קרא אותם להימנע מההחסרה במשקל כיוון שהיה המוסר הרע הזה פרוץ תוכם. ולכן בא "שֻעַיְבּ" -עליו השלום- כדי לקרוא לתיקון השומר את זכות המוכר ואת זכות הקונה. אז אמר "שֻעַיְבּ" -עליו השלום- כמו שנזכר בקוראן: "הוא אמר: בני עמי! עבדו את אללה, אין לכם אלוה מבלעדיו, ואל תחסירו במידות ובמשקל, הן רואה אני כי אתם בכל טוב, והריני חושש עליכם מעונש יום סוגר. בני עמי! מילאו את המידה ואת המאזניים בשלמות, ואל תחסירו לאנשים מן המגיע להם, ואל תעשו שמות בארץ. ברכת אללה טובה לכם יותר, אם הייתם מאמינים ואינני עליכם שומר" [סורת הוד: 84, 85]. אחר כך גילה להם "שֻעַיְבּ" את מהות העניין בקריאתו היא התיקון, אז אמר לפי הקוראן: "אינני רוצה זולת התיקון ככל יכולתי, והצלחתי אינה קמה אלא באללה עליו סמכתי ואליו אני שב  [סורת הוד: 88]. הקוראן זכר –במקום אחר- כי "שֻעַיְבּ" -עליו השלום- היה נחוש בדעתו לתקן את מה שהשחיתו אותו בני עמו מההחסרה במשקל ובמידות, אז אמר להם –לפי הקוראן: "מילאו את המידה, ואל תהיו מהמחסירים, ושיקלו במאזני צדק, ואל תפחיתו לאנשים מן המגיע להם, ואל תעשו שמות בארץ" [סורת אל-שועראא: 181- 183].

ראוי לשים לב לדברי מרנו "שֻעַיְבּ" -עליו השלום- כשהוא קורא לתיקון ואומר: "והצלחתי אינה קמה אלא באללה עליו סמכתי ואליו אני שב", אז נעיר הערה מדויקת, כיוון שהוא גילה כי נוכחות עורך הנאמנות בתיקון היא המטרה הגדולה שיש להתחשב בה במתקן.

אכן הוא תיקון שלא רוצה המתקן ממנו להשיג מטרות אישיות, ואינו נובע מגורמי הנפש או מנטיותיה או ממאבק אישי. אלא שהוא תיקון מביא תועלת כללית לכל אנשי החברה.

והנה הוא הנביא "צאלח" -עליו השלום- קורא לבני עמו ואומר –לפי הקוראן: "והיו יראים את אללה וצייתו אותי. ואל תענו לפקודת המגזימים, אשר משחיתים בארץ ואינם מתקנים" [סורת אל-שועראא: 150- 152].

והנה "מוסא" –עליו השלום- כשהקים את אחיו "הארון" –עליו השלום- תחתו בקרב בני עמו, ציווה אותו על התיקון ועל חוסר התהלכות בנתיב המשחיתים, אז אמר אללה –יתעלה: "נועדנו עם מוסא שלושים לילות והשלמנו אותם בעשרה, ונשלמה היוועדות ריבונו ארבעים לילות. מוסא אמר לאחיו הארון: מלא את מקומי בקרב בני עמי ותקן ואל תלך בנתיב המשחיתים" [סורת אל-אעראף: 142].

ובסוף בא נביא אל-אסלאם "מוחמד" –עליו השלום- והשלים את קריאתם של הנביאים והשליחים –עליהם השלום- שקדמו לו, אז קרא לתקן את כל רחבי החיים, על המישור הדתי, החברתי, תכלכלי והמדיני. ואם נסתכל בתולדות חייו –עליו השלום- נמצא כי הוא כבר בנה תרבות אסלאמית קשורה בערכים ובמידות, כיוון שביסס את הערכים והמידות האלה בחברה שהיתה מזוהמת בהרבה משחיתות המידות כמו הזנות, הגניבה, ההריגה, הנשך, אכילת ממון בני אדם בלא צדק, אכילת ממון היתום וכדומה מהתועבות ומהמגונים. אלא ששליח אללה –עליו השלום- עמד בפני כל הבעיות האלה והשתמש בתיקון, אז היתה קריאתו –עליו השלום- קריאת חיים ותיקון ליחיד ולחברה. אללה –יתעלה- אמר: "הוי אשר האמינו! היענו לאללה ולשליח בקוראו לכם למה שיחייה אתכם" [סורת אל-אנפאל: 24]. על המישור הדתי באתה קריאתו –עליו השלום- לתקן את הנפש דרך הדת. זאת הקריאה שגילתה כי אין אל מבלעדי אללה, והביאה את ההוכחה ליחוד אללה וגם לאמינות שליחו –עליו השלום. ועל מישור תיקון ההנהגה, קרא –עליו השלום- לאצילות האופי, וגילה כי היא מהות עניין קריאתו, אז סיפר "אל-בייהקי" ב-"סונן אל-בייהקי" כי הנביא –עליו השלום- אמר: "אכן נשלחתי רק להשלים את אצילות האופי".

הנביא –עליו השלום- קרא עוד לערכים ולעיקרונות האנושיים שסומך עליהם תיקון החברה, ובאמצעותם אפשר לשמור על יחידת החברה, על כוחה, על התלכדותה ועל התקשרותה למען תחיה האנושות בשלום ובנועם, בלי ריב, בלי מחלוקת, בלי אלימות ובלי טרור, להפך ממה שקורה בעולם מהאלימות ומההשחתה בארץ דרך ההריגה והחבלה.

מהמידות אלה שהסכימה עליהן כל הדתות השמימיות בגין התיקון: הצדק, והסובלנות, והשלמות  והצודק במאמר ובפועל, וכיבוד ההורים, ואיסור לקיחת כסף היתומים, והתייחס טוב לגרים, והמילה הטובה, כל אלה מפני שהחוק השמימי אחד, לכן אמר נבינו (עליו השלום): (הנביאים הם אחים קרובים, אמהות שלהן שונות ודתם אחידה) (צחיח אלבכארי), יסודי הדתות אולי שונים בעבודות, וטקסיהן לפי טבע הזמן והמקום, אבל המוסר והמידות האנושיים שמהווים יסוד לחיים, אינם שונים באיזו דת. הנביא שלנו אומר (עליו השלום): (הדבר שחוזר מקדם לבני-אדם הוא: אם לא תתבייש, עשה כמיטב לרצונך), לפי זה, איזה דת מהדתות הטילה היתר לקטילת הנפש שאסר אללה בלעדי גזר דין צדק, או הטילה היתר לחוסר כיבוד הורים, או לקיחת כסף היתומים, או אי השלמת דמי העובד?

ואיזו דת התיר את הכזב, או אי הנאמנות, או הבגידה, או השיית רע בתמורה לטובה?

להפך, כל הדתות השמימיות הסכימו והתאספו על הערכים האנושיים הנשגבים האלה,ואיזה אחד עבר עליהם, לא סוטה משורת הדתות, אלא סוטה מתחום האנושיות ורוחק מאנושיותו והטבע התקין שברא אללה את בני אדם עליו.

מפני זה אמר "אבן עבאס" (רצון אללה על שניהם) אודות אומרו (יתעלה ): (אלאנעאם: 151- 153)"אלה הן איאת מוחכמאת לא השתנו באיזה ספר, והן אסורות על בני-אדם כולם, והן אם הספר- כלומר יסודו- מי שמתהלך דרכן נכנס אל אלגנה, ומי שמזניח אותן נכנס אל אלנאר".

לפי זה, איזו קריאה לתיקון שונה לקריאת הנביאים, ורחוקה מדרך הדת, היא בעבודה קריאה לשחיתות בארץ.

הנביא (עליו השלום) נתן המופת במשל לשלימןת ותיקון, במאמר ובפועל, והיה מקריאותיו (עליו השלום) לאללה תביעה לתיקון בכל הדברים, ומזה  אומרו: (אלוהי, תקן לי דתי שהוא יסוד חיי, ותקן לי את עולמי הזה שאני חי בו, ותקן לי עומי הבא שבו תחייתי, ועשה החיים בשבילי סיבה למרבה חסד, והמוות בשבילי מנוחה לי מכל רע) (צחיח מוסלם). היה (עליו השלום) מפייס מריבות בין בני אדם בנפשו, וחותר לו בחיבוב לו והזנחה לאיבה ומחלוקת, מסר "סהל אבן סעד" (ירצהו אללה): כי תושבי קיבאא נלחמו עד הרימו את האבנים זה מנגד זה, ונמסר זה לשליח אללה (עליו השלום), ואמר: (הוה נלך לפייס ביניהם) (מסר אותו אלבכארי בצחיח שלו).

השלימות והתיקון הם אבן היסוד להישרדות החברה והתקדמותה, אנו זקוקים טרם לתיקון הנפש בכל ענפי החיים השונים במדיניות ובחברה ובכלכלה ובמדע. תיקון הנפש הוא תביעה דתית וחובה, בעיקר בימים האלה, שבהם מעט האימונה תוך הנפש, ושחיתות המידות המוסריות, וטישטוש החובות והזכויות, עד נהפך הרבה בני אדם אינם מכבדים לא הגדול ולא החכם והקרובים וההורים ולא למולדת.

מן תופעות התיקון כי יידע הפרט מה שלו ומה שעליו, ולא יזיק בזכויות האחרים, ויידע את התחייבויותיו וימלא אותן בצורה הכי טובה.