התחיבותנו כלפי אל-קוראן הנכבד

awkaf-

אל-קוראן הנכבד הוא נסו הגדול של אל-אסלאם במרוצת הזמן. בני האנוש והשדים לא יכולו להביא כמוהו, אללה –ישתבח שמו- אמר: "אמור: אם יצטרפו בני האנוש עם הג'ינים כי יביאו כמו הקוראן הזה, לא יביאו כמוהו, ולו היה זה אל זה עוזר" [סורת אל-אסראא: 88]. ולא זה בלבד, אלא שהם גם לא יכולו להביא עשר סורות דומות לסורותיו, ולא יכולו להביא אפילו סורה אחת, אללה –ישתבח שמו- אמר: "או אומרים: בדהו. אמור: אפוא הביאו עשר סורות כמוהו בדויות, וקראו אל מי אשר תוכלו מבלעדי אללה, אם הייתם צודקים" [סורת הוד: 13]. ואמר –ישתבח שמו: "ואם הייתם בספק במה אשר הורדנו על עבדנו, הביאו סורה דומה לו, וקראו אל עדיכם מבלעדי אללה, אם הייתם צודקים" [סורת אל-בקרה: 23].

אללה –יתעלה- כבר הוריד את הקוראן על לבו של הנביא מוחמד –עליו השלום- כדי להדריך את בני האנוש והשדים אל הדרך הישר, ולהורה את הנבוכים, הרי הוא חוקתם של המוסלמים, מי ידבוק בו יחיה לבו, תזדכך נפשו, יתורבתו מידותו, אללה –ישתבח שמו- אמר: "א.ל.מ. זהו הספר בלי ספק, בו הדרכה לִלְ-מֻתַּקִין, אשר מאמינים בנסתר, ומקימים את אל-צלאה, וממה אשר פרנסנום נותנים צדקה" [סורת אל-בקרה: 1- 3], וגם אמר –יתגדל ויתהלל: "הנה אל-קוראן הזה מדריך אל אשר היא הכי ישרה, ומבשר למאמינים אשר עושים את המעשים הטובים כי להם גמול כביר" [סורת אל-אסראא: 9]. מי שידובק בו יינצל ממדוחים. והוא (אל-קוראן) רוחו של המאמין ואור הדרכתו. אללה –יתעלה- אמר: "וכך גילינו אליך רוח מפקודתנו. לא היית יודע מהו הספר ולא מהי האמונה, ואולם עשינוהו לאור אשר נדריך בו מי אשר נרצה מעובדינו. והנך מדריך אל דרך ישר. דרך אללה אשר לו מה אשר בשמים ומה אשר בארץ. אכן אל אללה ישובו הדברים" [סורת אש-שורא: 52, 53].

וכתוצאה מיופי אורו של אל-קוראן שמעוהו קבוצה מן הג'ינים, ואז האמינו בו והעריצו אותו, ואפוא הדריך אותם אל הדרך הישר, ואחר כך פנו אל בני עמם כדי להתריע אותם. וזה כמו שסיפר אללה –ישתבח שמו- אז אמר לפי אל-קוראן: "ואז הפנינו אליך חבר מן הג'ינים למען יצותתו לקוראן, וכאשר נכחו במחיצתו אמרו: האזינו!. וכאשר הסתיים, פנו אל בני עמם מתריעים. אמרו: הוי בני עמנו, הננו שמענו ספר הורד אחרי "מוסא" מאשר את מה אשר לפניו, מדריך אל האמת ואל דרך ישר. הוי בני עמנו, הענו לקורא אללה והאמינו בו, ימחל לכם מאשמותיכם וירחיקכם מעינוי מכאיב. ומי אשר אינו עונה לקורא אללה, איננו ניצָל בארץ ואין לו מבלעדיו מגנים, אלה בתעייה ברורה" [סורת אל-אחקאף: 29- 32].

לצד סיפורם של הג'ינים עם הקוראן, יש עוד למלאכים סיפור עמו, אז סיפר "אוסייד בן חודייר" כי בעוד שהיה קורא בלילה את סורת "אל-בקרה" באותה זמן שהיתה סוסתו קשורה אצלו, הסתובבה הסוסה. ושתק, ואפוא הפסיקה הסוסה. וקרא, ואפוא הסתובבה הסוסה. ושתק, ואפוא הפסיקה הסוסה. ואחר כך קרא, ואפוא הסתובבה הסוסה. ואחר כך הלך, ומשום שהיה בנו "יחיא" קרוב ממנה, נחרד עליו ממנה, וכשגרר אותו הרים את ראשו כלפי השמים כדי לראות אותה. וכשהשכים סיפר את מה שקרה לנביא –עליו השלום- שאמר לו: "קרא "בן חודייר"! קרא "בן חודייר"!". "בן חודייר" אמר: "הריני נחרדתי ,שליח אללה, על "יחיא" שתרמוס אותו, אז היה קרוב ממנה, ועל כן הרמתי את ראשי והתכוונתי אליו, והרמתי את ראשי כלפי השמים, ואפוא ראיתי כמו סוכה ובתוכה כמו נרות, ואז יצאתי כדי לא אראה אותה. הנביא –עליו השלום- אמר: "הלא תדע מה זה?" אמר: לא. אמר: "אלה המלאכים התקרבו לשמוע את קולך. ואם קראת, היו אפוא משכחמים עד יראו אותם האנשים ולא נסתרים ממנם" [צחיח אל-בוח'ארי]. ככה תהיה השפעתו של אל-קוראן כשנקרא.

הנהו דברי אללה –יתגדל ויתהלל- שלא יסתיימו פלאיו, ואללה –יתעלה- כבר הבטיח לשמור אותו מהשינוי ומההחלפה, אז אמר: "הננו אנחנו הורדנו את הזכר [הקוראן], והננו עליו שומרים" [סורת אל-חיג'ר: 9]. מי ידבר בו, יהיה נאמן. ומי יעשה לפיו, יפוצה. ומי ישפוט בו, יהיה ישר. ומי יקרא אליו, יודרך אל דרך ישר. אללה –יתגדל ויתהלל- עשה אותו לרחמים ולרפואה, אז אמר –ישתבח שמו: "ואנחנו מורידים מן אל-קוראן מה אשר הוא ריפוי ורחמים למאמינים" [סורת אל-אסראא: 82]. "עבד-אללה" –ירצהו אללה- סיפר כי הנביא –עליו השלום- אמר: "הנה הקוראן הזה סעודת אללה, ועל כן תנו מסעודתו עד כמה שתוכלו. הנה הקוראן הזה חבל אללה, והוא האור הברור, הריפוי המועיל, מגן למי שיידבוק בו והצלה למי שינהג במנהגו, כיוון שלא יתעה עד כי יגונה ולא יתעקם עד כי יתוקן. אין סוף לפלאיו ולא יבלה מרוב התשובות. קראוהו משום שאללה יגמול לכם  על קריאת כל אות עשר "חסנאת". אינני אומר כי "א.ל.מ." אות אחת, אלא שהן "א.", "ל." ו"מ." [מוסתדרכ אל-חאכם].

אללה העלה את דרגתו, אז תיאר אותו בתאורים הכי טובים, והעניק לו את השמות הכי גדולים למען יידעו בני האדם את ערכו ואת גודלו, אז תיאר אותו אללה –יתעלה- באומרו: "ספר דויקו איאתו, אחר כך הובהרו מאת חכים ח'ביר" [סורת הוד: 1], ובאומרו: "והנהו ספר יקר, לא תחדור אליו הבטלות מלפניו ולא מאחוריו, הורדה מאת חכים חמיד" [סורת פוצלת: 41, 42]. אלה כמה מהתארים שהעניק אללה לקוראן, ויש תארים נוספים מצביעים על עוצמתו ועל רוממות מצבו וערכו.

הנביא –עליו השלום- כבר מסר לנו על מידותיו הרבות של אל-קוראן הנכבד, וכולן מביאות תועלת על האדם בעולם הזה ובעולם הבא, מהמידות הטובות האלה כדוגמה:

  • היות אנשי אל-קוראן הטובים באנשים, אז סיפר "עות'מאן בן עפאן" –ירצהו אללה- כי הנביא –עליו השלום- אמר: " הטוב באנשים מכם הוא מי שלמד את אל-קוראן ולימד אותו" [צחיח אל-בוח'ארי].
  • רום מעלת הדובק בו, אז סיפר "עבד אללה בן עמר" –ירצהו אללה- כי הנביא –עליו השלום- אמר: "נאמר לדובק בקוראן [ביום אל-קיאמה]: קרא ועלה, וקרא את הקוראן בטעמיו הנכונים כמו שהיית קורא בעולם שהלך, והנה מקומך אצל אל-אייה האחרונה שתקרא [סונן אבי דאוד].
  • זכייה הדובק בו באש-שפאעה, אז אמר "אבו אומאמה אל-באהלי" –ירצהו אללה: שמעתי את הנביא -עליו השלום- אומר: "קראו את אל-קוראן משום שהוא יבוא ביום אל-קיאמה כ-שפיע לאנשיו [צחיח מוסלם].
  • זכיית קוראו בשכר העצום, אז סיפר "עבד אללה בן מסעוד" –ירצהו אללה- כי הנביא –עליו השלום- אמר: "מי שיקרא אות אחת מספר אללה, יישלם כגמולו "חסנה", ו"אל-חסנה" שווה לעשרה כמוה. אינני אומר: "א.ל.מ." אות אחת, אלא ש"א." אות, ו"ל." אות, ו"מ." אות"[סונן את-תרמד'י].
  • שמירת את הבתים השופעים בקריאתו, אז סיפר "אבו הוריירה" –ירצהו אללה- כי הנביא –עליו השלום- אמר: "אל תהפכו את בתיכם לקברים, כיוון שהשטן נרתע מהבית שקרואה בו סורת אל-בקרה [צחיח מוסלם]. אלה ועוד לקוראן מידות טובות לאין ספור, אז נמסר כי "בן סירין" אמר: הבית שהקוראן קרוא בו נכנסים אליו המלאכים, יוצאים ממנו השטנים, מתרחב בתושבים בו ומתרבה ברכתו. והבית שהקוראן אינו קרוא בו נכנסים אליו השטנים, יוצאים ממנו המלאכים,  מיצר בתושבים בו ומתמעטה ברכתו [מוצנף בן אבי שיבּה].

אם נסתכל במצבם של "אצ-צחאבה" הנכבדים –ירציהם אללה- עם אל-קוראן הנכבד, נראה כי לא היו מסתפקים רק בקריאת הקוראן או בהאזנה לו, אלא שקראוהו והתבוננו בו, ועל כן נקשרו נפשותיהם לו, וכתוצאה מזה היו מגשימים אותו בהלכה למעשה, אז היו עושים כמצוותו ונמנעים מאיסוריו, ועל כן לא זכו את מה שזכו מהמידות הטובות ומרום המעלה אלא בגלל עשייתם לפי הקוראן והענותם למצוותו. מרנו "עומר בן אל-ח'טאב" –ירצהו אללה- כבר ידע את "סורת אל-בקרה" על פה במהלך שמונה שנים, והסיבה לא הייתה איטיותו בידיעה על פה, אלא שהייתה שקידתו על המדע יחד עם העבודה. "אבו עבד אר-רחמן אס-סולמי" –ירצהו אללה- אומר: "היינו כשנלמד את העשר מ-איאת אל-קוראן, לא נלמד את העשר שאחריהן עד שנלמד את מותריהן, אסוריהן, מצוותיהן ואיסוריהן" [מוצנף עבד אר-ראזק].

אצ-צחאבה הנכבדים –ירציהם אללה- היו מבינים את איאת אל-קוראן הנכבד ומגשימים אותן בחייהם, ועל כן היו חשים לציית את מצוות אללה –יתגדל ויתהלל- והיו נמנעים מאיסוריו, והדבר הזה כבר הופיע כשהורדו איאת איסור שתיית היין, אז קרא קורא ואמר: "הנה היין כבר נאסר", ואפוא נענו כולם לקוראן, אכן זרק את היין מי שהיה בידו כמה ממנו, ומי שהיה בפיו גמיעת יין פלט אותה, ומי שהיה שומר את היין בכלים שפך אותו עד שהתמלאו בו דרבי אל-מדינה, ואמרו: "חדלנו ריבוננו". עוד כשהוריד אללה את דבריו: "לא תקבלו את החסד עד אשר תוציאו ממה אשר אתם אוהבים. וכל מה אשר אתם מוציאים, הנה אללה בו עלים" [סורת אל עמראן:92], התכוון מרנו "אבו אד-דחדאח" –ירצהו אללה- אל הגן הכי טוב והאהובה לו ביותר, והוציא אותו צדקה. על כן יכולו אצ-צחאבה הנכבדים –ירציהם אללה- ללמוד על פה את ספר אללה, כיוון שלא היה להם סתם מילות, אלא שהיה להם אורח חיים חינוכי, התנהגותי ואמונתי הופיע בהתנהגויותיהם עם חבריהו וגם עם האחרים.

על כן היה המקום שהועיד אללה –יתגדל ויתהלל- לאנשי אל-קוראן המתמסרים לו מן ממקומות המתקדמים והגבוהים ביותר, אז סיפר "אנס בן מאלכ" –ירצהו אללה- כי הנביא –עליו השלום- אמר: "הנה לאללה מקורבים מהאנשים. אמרו: שליח אללה! מי הם? אמר: הם אנשי אל-קוראן, אנשי אללה ומקורביו [סונן בן מאג'ה]. אכן מתייחס קורא אל-קוראן לאללה –יתעלה- וזה כבוד כמה עצום הוא. ובמידת מה שילמוד האדם מן אל-קוראן על פה, יהיה הכבוד והמעלה. ואנשי אל-קוראן רומם אללה את מעלתם בין בני האדם.

חובתנו כלפי הקוראן הנכבד כדלקמן:

  • למידתו ולימודו, והתמדת קריאתו ולמידתו, הכי טוב באנשים מי שלומד את הקוראן הנכבד ומלמד אותו, כמו נמצא בחדית' [הכי טוב בכם מי שלומד את הקוראן ומלמד אותו], הנביא, עליו השלום, ציווה אותנו ללמידתו, כי נמסר על ידי אבו מוסא (ירצהו אללה) כי הנביא (עליו השלום אמר: [למדו את הקוראן, בחיי הוא בורח הרבה מבריחת גמלים ברסן] (צחיח אלבח'ארי). הקוראן הנכבד מרכיב ראשי ממרכיבי האישיות המוסלמית, כי מן הקוראן שואב המוסלמי את הוראות דתו ומידותיו, המוסלמי חייב לחתור ללמידת קריאתו היטב, וזה דבר אינו קשה. אנו מוצאים אנשים שנוטים ללמידת שפות זרות, ושוקדים על כך בשביל השגת מקום בעבודה תניב עליהם רוח גדול, אז כיצד אנשים אלה עצלים בלמידת דברי אללה (יתעלה שמו) באמתלת בקושי קריאתו, נמסר על ידי עאישה (ירציה אללה) כי הנביא (עליו השלום) אמר: "מי שקורא את קוראן והוא בקי בו, נכנס גן עדן בדרגת העליונים, ומי שקורא אותו והוא קשה עליו, יש לו שני שכרים" [סנן אבי דאווד]. אללה (יתעלה שמו וישתבח) הבטיח שייקל את קריאת והבנת ספרו, כי אמר (יתעלה): {אכן הקלנו את הקוראן לקריאה ולמידה, היש מי שמבין ועובד} [אלקמר: 17].
  • עיון באיותיו כאילו מורד מן השמים על הוקרא, חובתנו כלפי הקוראן הנכבד אינה עומדת על קריאה בלבד, יש להבנתו עד נרגיש את עוצמתו, אללה אמר: {האינם מבינים את הקוראן או על לבבותם חותמים} [מוחמד: 24], ואמר הנהדר והנכבד: {האינם מבינים את הקוראן, ולולא היה לא מאת אללה, הרי מוצאים בו שינויים רבים} [אלנסאא: 82], היותר בשכרם מאנשי הקוראן הם מי קוראים בלשונותם ומבינים בשכלותם ולבבותם, אמר יתעלה שמו: {הספר הורדנו אותו אליך מבורך כי יבינו את אייתותיו ויזכירו אותו הנבונים} [צ: 29]. אללה שיבח את מי קרא אייתותיו והוסף לו אימונה בהבנתו, אללה יתעלה אמר: {הרי המאמינם אמת מי שנזכר אללה לבבותם ואם נקראו אייתותיו הוספו באימונה ועל אללה סומכים} [אלאנפאל: 2], אבן עבאס אמר (רצון אללה עליהם): "נבטח אללה למי קרא את הקוראן ועשה במצוותיו, כי לא יאבד בעולם הזה, ולא נצער בעולם הבא, וראייה לכך מאמר אללה יתעלה: ומי מפנה -indeed הזיכרון שלי, הוא יצטרך חיים מלחיצים, נתכנסנו [כלומר, להעלות] אותו ביום עיוור התחייה. "(124) הוא יאמר," האדונים, למה יש לך הרים לי עיוור בזמן שהייתי [פעם] רואה "(125) [אללה] יאמר," כך עשו הסימנים שלנו מגיעים אליך, ושכחת [כלומר, התעלמו] אותם?; וכך יהיה לך יום זה יישכח "(הקוראן, 123-126).